דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רצון גדול, משמע, כוונה גדולה

רצון גדול, משמע, כוונה גדולה

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ה: "יש ערך הפוך מהכלים להאורות, שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, (כנ"ל אות ס"ב) וע"כ נשלמו הראשונים בחלק המעשה יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים יותר מהראשונים."

שאלה: למה הכוונה כאן ב"חלק המעשה" ולמצוות מעשיות?

תשובה: אלה הן המצוות שאנחנו מממשים בינינו ברמה הפיזית, מכיוון שהכוונות שלנו עדיין אינן מתגלות במידה מספקת. עוד אין לנו מספיק עומק של הרצון.

אותו הדבר אופייני גם להתפתחות של האנושות: עם הזמן אנחנו עוברים יותר ויותר מעבודה פיזית לעבודה שכלית, לתחומים יותר עדינים, בין אם זה מכאניקה עדינה, ננוטכנולוגיה (העוסקת במרכיבים הקטנים והמזעריים ביותר), ביולוגיה וכולי.

זוהי כבר עבודה של הכלים ה"כבדים" עם "עביות" הרצון הגדולה. כאשר אתה מתנגד לה, קיים לרשותך מגוון שלם של אורות המתאים ל"עומק" הנוכחי של האגו. אתה מתחיל לעבוד עם האורות, עם הכוונות, עם כלים עדינים אך חזקים, כמו עם קרן לייזר במקום אמצעי אלתור ידניים. אפילו המחשבה עצמה הופכת לאמצעי המאפשר לשנות את העולם, ואנחנו כבר קרובים לזה.

לפני זה, עם עובי הרצון הקטן לא יכולנו לחדור לחלק הפנימי של העולם ולגלות את כל מרכיביו. ללא יצר רע גדול לא היינו מסוגלים לחלק, למיין ולסדר אותו.

באופן כזה, ישנה עבודה במעשה וישנה עבודה בכוונה. הראשונה תמיד נמצאת בתוך גלגלתא ועיניים, ואילו השנייה בתוך אח"פ. כל עוד הכלים הם "זכים" בדרגת העביות שורש, א', ב', למעשים ישנו יתרון, במילים אחרות, הכוונה במצב כזה נקראת ה"מעשה". ועל זה כתוב: "כל מה שביכולתך לעשות, עשה". המעשה הזה גם כן אינו מתבצע בידיים, אך הכוונה בינתיים היא קטנה, היא אינה נתמכת על ידי העובי הגדול של הרצון ואינה נבנית על פני ההתנגדות. אני עדיין לא בונה כוונות ההפוכות למה שמתגלה בתוכי.

מצד שני, הכוונה האמיתית "רוכבת" על הרצון החזק ביותר בדרגות העביות ג' ו-ד'. שם מסתתר האגו האמיתי שכנגדו אני חייב לעבוד, זה כבר לא "הדברים הקטנים" כמו שהיו לפני זה. כאשר ילד קטן מציית לאמו גם אם הוא לא רוצה, זה דבר אחד, אבל אם תציע את זה לנער בן 15 שכבר מרגיש מספיק בוגר ומתגבר על ההתנגדות הפנימית החזקה ביותר, זה כבר דבר אחר לגמרי. זה השוני בין מעשה לכוונה, וזה גם שייך למצוות של "לא תעשה" ומצוות "עשה".

שאלה: אז מהן במובן הזה הפעולות הפיזיות שאנחנו מבצעים בקבוצה, כמו תורנויות וכולי?

תשובה: הפעולות האלה גם נשקלות על ידי הכוונות. כתוב, שמצוות אינן צריכות כוונה, כלומר בכוונה הנכונה על מנת להשפיע. אך בכל זאת הכול שקול לפי הכוונה, גם אם היא בינתיים אגואיסטית, אך מטרתית.

"אני רוצה להגיע לבורא".

"מה זה אומר?"

"לא יודע. להיות טוב."

"אבל להיות טוב זה על מנת להשפיע".

"אז אני רוצה לפעול על מנת להשפיע!"

האמת היא, שאין לי מושג מהי השפעה ואני רק אומר שאני רוצה אותה. אבל זה כבר מספיק על מנת להיות שייך לתיקון.

מתוך השיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 27.02.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Y4cuR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest