דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רוצה לעלות אליך…

רוצה לעלות אליך…

מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 3

שאלה: אם לקבוצה ישנן איזה שהן התמכרויות ושקיעות והיא נפלטה מהתהליך הכללי, אילו מאמצים היא צריכה להשקיע כדי להיות בשותפות עם הבורא ולנצח את האויב שלנו, את האגו?

תשובתי: הבורא לא מגיב לבקשות אישיות של האדם, כלומר הוא מגיב, אבל לא כל כך טוב עבור האדם, מפני שהאדם לא נותן לו הזדמנות להתגלות. נניח, שאני אשב עכשיו ואצעק שאני מצפה שהבורא יתגלה לי. יש לי ספרים, כל מה שרק אפשר! אני נסגר בחדר ומתחיל לחשוב, לצעוק, לסבול.

האם הבורא יתגלה אליי? לא. למה? איפה אותה ההתנגדות שאנחנו בונים בינינו? איפה השונא הזה, האויב? הוא איננו. איפה אותו המקום שבו הוא צריך להתגלות?

הבורא צריך להתגלות בהתנגדות, באגו, בזה שאני לא יכול להתחבר עם החברים ומבקש על זה. רק אז הוא מתגלה!

אבל אם אני חושב על עצמי, ורק ממלמל: "נו, תתגלה לי", אז שום דבר לא ייצא מזה. בשביל מה ועל מה לו להתגלות?

"אני רוצה לעלות אליך…". מה הכוונה, לעלות אליו? זה אומר, להפוך להיות שווה לו, להיות קרוב אליו לפי התכונות. ומה זה אומר, להיות קרוב אליו לפי התכונות? אחד, יחיד ומיוחד. כלומר, ככל שאנחנו מתחברים בינינו, כך אנחנו יותר קרובים אליו והוא מתגלה בנו.

בעולם יש שבעה מיליארד בני אדם. כאשר אנחנו נתחיל לעלות, אז בדרגה הבאה נרגיש את עצמנו, נניח כמו מיליארד אחד, אחר כך כמיליון אחד, אחר כך כמאה בני אדם ולבסוף כאחד. זהו הסולם של העלייה שלנו לבורא.

רוצה לעלות אליך...

אבל אם אני צועק: "תעלה אותי, תתגלה לי!", אז במה הוא יתגלה? אין בך שום דבר, אתה רק נקודה. בנקודה יכול להיות מורגש רק העולם שלנו.

היום הוא יוצר כזה תנאי: ההצלחה אפשרית רק אם אתם תתחילו להתחבר ויחד עם זה לחשוב שצריכים עוד לדאוג גם על העולם כולו. תראו לאיזה משבר הוא מכניס את העולם. דווקא על זה כותב בעל הסולם. רק על ידי זה שחושבים על כל העולם, אנחנו מתחילים לעלות בהדרגה.

ובכל שלב האנושות תרגיש את עצמה יותר ויותר קטנה, קומפקטית, קרובה זה לזה כקבוצה, עד שכולנו נהפוך להיות כאחד. רק ברגע שנהפוך להיות כאיש אחד, אנחנו נהיה שווים לבורא.

לכן אין לנו שום ברירה אחרת חוץ מאשר להתחיל להתחבר בינינו, כדי לגלות אותו ולראות שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות את זה.

כמה פעמים קראנו קטע מספר הזוהר על תלמידי רבי שמעון, שהיו חכמים גדולים והיו נמצאים בדרגת "אריך אנפין דאצילות", בדרגת ההשגה הגדולה ביותר, כי זה הרי גילוי של הבורא, הרגשת העולם העליון. תראו איך הם הרגישו את עצמם כל פעם, כאשר החלו בכתיבת ספר הזוהר, עד כמה הם שנאו זה את זה שהיו מוכנים להרוג זה את זה.

עד למצבים כאלה אנחנו צריכים להגיע, בכך שבו זמנית דורשים מהבורא שהוא יהיה נוכח בזה, כדי שיחבר אותנו. ואילו בינינו מורגשת קרירות: לא ממש יש לי חשק, נפל לי מצב הרוח… אנחנו אפילו לא הגענו עדיין לשנאה.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס אירופה, 22.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
איך להודות לבורא?
תפילת רבים עבור האנושות כולה
להרגיש את הבורא בתוכי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eq2L0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest