רוח גבית של הפרעות

קורה שיש לאדם נשמה מיוחדת שמעוררת אותו כל רגע ומאלצת אותו להמשיך לעבוד למרות "הכבדת הלב" והבלבולים. אבל אם אין את זה, אז האפשרות היחידה להישאר בדרך הזאת היא סביבה נכונה, שלא מאפשרת לו לברוח ומחייבת להצטייד בכלים שיעזרו לו לחזור לחיים הנכונים.

בלי הכנה נכונה בתוך האדם, בלי הרגל לעבודה פנימית וגם קשר עם הסביבה ששומרת על הקשר בין האדם למקורות, למורה ולקבוצה, אז אין לו שום סיכוי להתקדם ואין לו כוח להגיב נכון בכל רגע על ההפרעות שמתעוררות בכל רגע. ואז מסתבר, שהאדם בכלל לא שם לב להפרעות או שהוא נשאב לתוכן.

במקרה הראשון אין לו מספיק רגישות, אז הוא מוריד את סף הרגישות שלו כדי לא להיות תחת השפעתן החזקה של ההפרעות. ובמקרה כזה הוא לא מתקדם. החיים נעשים יותר רגועים ושקטים. במקום לקבל הפרעות, למשל עשר פעמים בשעה, הוא מרגיש את ההפרעות מספר פעמים ביום וזה הכול. ובהתאם לזה נקבע קצב ההתקדמות שלו. כלומר, הוא בכוונה בולם את עצמו.

אבל אם הוא מרגיש את ההפרעות ונכנס למאבק נגדן, מאשים את עצמו ואת סביבתו, את המורה ובכלל את כל הדרך, אז הוא עלול לסטות ממנה ולעזוב את הכול, עד כדי כך.

קשה מאוד לשמור ולקבל את כל התנאים המעוררים שנשלחו מהבורא כרצויים, ש"אין עוד מלבדו". התנאים הללו אופטימליים להתקדמותנו, והשאלה היחידה היא כיצד להגיב עליהם בצורה נכונה, כיצד לקבל אותם נכון ולהיות אסירי תודה כדי להתקדם בעזרתם למטרה.

לשם כך נחוץ לימוד אינטנסיבי, סבלנות, הכנה למעבר כל פעם ממצב למצב. והעיקר הוא הכנעה, היכולת להבין שכל הקשיים שמגיעים הם הפרעות נכונות בדרך. כל אדם בעולם מקבל הפרעות כאלה והוא מברר האם כדאי לו להתקדם על ידי הפרעות כאלה או לא ובאיזה כיוון.

ישנם כאלה שכבר בתחילת הדרך קובעים לעצמם יחס מסוים, נכון או לא נכון לקבוצה, למורה, לספרים, יחס לדרכם. והאחרים נאלצים לברר זאת כל פעם מחדש, והם מסוגלים לשנות. כך הם מתקדמים.

מתוך שיעור על פי אגרת מס' 14 של רב"ש, 07.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מתנה של הבורא בצורה של הפרעות
הדרך אל הבורא מלאה בקוצים