דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רגש, שכל, יגיעה וכוונה

רגש, שכל, יגיעה וכוונה

כשאנחנו פוגשים במשהו הפוך מאיתנו, אנחנו תופסים את התופעה הזאת בהרגשה העבה ביותר: האור פועל על הרצון הגדול ביותר. וכשאנחנו מתחילים לחשוב מה קרה ומדוע, אנחנו עובדים ברצון הזך ביותר. אם כך, יש שוני בין פעולת האור על הרצון לבין תפיסתו, שפועלת לפי מידת הקִרבה, היכולת להבין זה את זה. ככל שההופכיות שלהם גדולה יותר, כך ההשפעה רבה יותר.

נניח שמישהו צעק עליך. נפגעת עד עמקי נשמתך: האגו שלך נפגע וברצון הנמוך ביותר שלך הרגשת את ההופכיות ביניכם. לאחר מכן אתה מפעיל את השכל, מתחיל לנתח את המצב, מתקרב אליו במקצת, מבין אותו במשהו, מסכים, אפילו מתחבר איתו.

המקום שבו אני יכול להבין משהו שמנוגד אליי, נחשב לזך יותר, גבוה יותר. הערך ההופכי בין האורות והכלים ימשיך לבלבל אותנו עד שנתחיל להרגיש את הכניסה והיציאה של האור בתוכנו, כיצד זה מתרחש ביחס לשינוי העביות. ועד אז עלינו להתייחס לתופעה הזאת כאל אמצעי מיוחד למשיכת האור (סגולה), שחשוב יותר מהידיעה.

אין זה אומר שלא צריך להתאמץ להבין, ולחשוב שהעיקר זה הכוונה. לא, הכוונה צריכה להיות קשורה למאמץ השכלי ולבוא לידי ביטוי בזמן הלימוד. הרי כל מה שאנחנו מדברים עליו – עביות, פרצוף, אור – מתרחש רק בכוונה. לא משתנה דבר מלבד הכוונה. מה שקורה למטה ממנה הוא התוצאה של פעולתה. כל מבנה הנשמה, כל הכלי שאנחנו בונים ומקבלים בתוכו את האור – כל זה רק כוונה, ולכן צריך להתקשר לכל החלקים של החכמה, חכמת הכוונה.

לא חשוב כמה תדע, חשובה היגיעה. לכן לא משנה איזה חומר בדיוק אנחנו לומדים. היגיעה היא הניסיון להתקשר עם החומר, למצוא בו את המצבים הפנימיים שלך. יש בך מלכות דאין-סוף. אתה נמצא בגמר התיקון? מקבל נרנח"י? – כן! היכן זה? – זה נסתר בתוך הפרצוף הפנימי שלי. בדיוק עליו מדובר כאן!

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 10.12.2010

One comment

  1. במילים אחרות…
    אפשר להגיד שאני צריך להדביק את הכוונה שלי לפרצוף נרנחי שמתממש, הפרצוף שבאמת מתממש, וככל שאני מקרב את הכוונה "הוקטור העצמי" לכיוון ה"נרנחיאי" ה"זווית" קטנה וכמות האור\ההשפעה מקסימאלית, כי קוסינוס 0 זה 1 חחח

    שבוע הפצה מוצלח,

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest