דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רגע החולשה של הכובש המהולל

רגע החולשה של הכובש המהולל

בעולם שלנו התרגלנו לפעול בצורה עצמאית. אני משתמש בכל כוחותיי, בכל הידע שלי, בכל האנרגיה שלי, בכל פוטנציאל הקשר שלי עם הסביבה, בכל הכישורים המולדים שלי, כמו גם המיומנויות שהוחדרו בי באמצעות החינוך וההשכלה… אני המקור, אני המרכז. אני יוצא מתוך עצמי, אני פועל ופורץ את דרכי בעולם.

על כל צעד ושעל אנחנו רואים את יעילותה של הגישה הזאת. הרי נולדנו כאן מכוח האגואיזם, הרצון ליהנות. ומפני שאנחנו משתמשים ברצון הזה כדי שבעזרתו "נהיה בני אדם" ונדאג לאינטרסים שלנו, אנחנו משתמשים בכל מה שיש לנו: הכישרונות הפנימיים והאמצעים החיצוניים. יש לי את הכוחות, השכל, הלחץ, החוצפה – כל מה שטמון בי, ואני משתמש בזה בכיוון של: מתוך עצמי החוצה.

לא כך קורה בתיקון הנשמה. אם המטרה שאני מציב בפניי היא לא ההצלחה בעולם הזה, אלא בעולם הרוחני, אם אני רוצה לפרוץ לתוכו, לרכוש אותו, אז מתברר שמלכתחילה אינני מתאים לכך. אין לי את הכוח, ההבנה, והתכונות שבעזרתן אני יכול להתקרב, לתקוף, לפרוץ ולכבוש את העולם העליון. דרוש זמן על מנת להכיר בכך. אך מאוחר יותר אני רואה שה"כלים" הרגילים שלי חסרי אונים; אני מרגיש חולשה, שומט את ידיי, ואינני יודע מה לעשות. בדרך כלל זה מביא את האדם לירידה כללית. הרי אין לו שום אמצעי כדי לקבל את הרצוי. מה לעשות?

מסתתרות כאן שתי נקודות שעלינו לגלות:

  1. אני לגמרי לא שייך ולא מתאים לעולם הרוחני. עכשיו זה ברור לי לגמרי. ורגע החולשה הזה הוא התחלה טובה. הרי בעצם מדובר על הכרת הטבע העצמי, שמנותק מהטבע הרוחני, אם לא הפוך ממנו, ולכן אינו יכול לעזור לי בשום אופן. אין לי שום התחלה, שום כלים, שום אמצעים ושום אפשרות להגיע לאן שאני רוצה. מה שנקרא, אני לא מוצא את הידיים והרגליים. אני חסר תנועה רוחנית וחסר השגה רוחנית.
  2. אני מסוגל לגייס את הכוח שיעזור לי לגייס את השכל שיכוון אותי לרכוש את העולם הרוחני דרך הסביבה. הרי הסביבה, האמצעי להשגת העולם הרוחני, נמצאת לידי. זוהי הקבוצה שאליה מביאים אותי מלמעלה ודרכה אני יכול לקבל את הכוחות העליונים שיפעלו עליי.

כך אני רוכש את העולם הרוחני, לא בהשתוקקות מתוכי אליו. אינני קונה אותו ואינני בולע אותו. אינני פורץ לתוכו. לא, על מנת לכבוש את העולם העליון, עליי רק להתאים את עצמי אליו, ולגלות שאני נמצא בו.

אם כך, הגישה לעבודה ולתוצאה, כמו גם ההתאמה שלי לעולם העליון, הפוכים לחלוטין ממה שאנחנו פועלים בעולם שלנו. כאן עליי להגיע, להשיג, לכבוש את הרצוי, ואילו העולם הרוחני מוכן עבורי מלכתחילה. אני כבר נמצא בו, ועליי רק להשתנות כדי שזה יתגלה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 28.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ניסיונות ראשונים
השלב המסוכן ביותר של הדרך
הוראות השימוש של האגואיזם: אל תשתמש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/X2XTx

2 comments

  1. שלום. אני בקבוצה כבר כמעט שנה וחצי. וכל פעם אני יותר מבובלת.מצד אחד אני משקיעה הרבה בקבוצה וחושבת שזה יקרב אותי למטרה (מעבר המחסום) מאידך נאמר פה שזה בכלל לא תלוי בי.
    מהאני אמורה לעשות\להרגיש\לחשוב -פשוט לתת לזמן ולאור לעשות את העבודה??

  2. אני בהחלט מזדהה עם הנאמר במאמר זה.
    דרך ארוכה אני עושה בכניסה שלי פנימה ואחר כך יוצאת ומתבוננת מבחוץ בהבנות שנולדו בי, לפעמים האור מנצח ומנחה את דרכי ואני רואה את פריצת
    הדרך,בהבנה החדשה שנולדה בי.
    אני רואה את התפקיד שאני ממלא בחיי ילדי.
    ואני קוראת לזה תפקיד,מפני שילדי הופקדו בידי כדי לשמש להם מורה דרך מלווה ביצירת חייהם שלהם.
    ואני רואה את עצמי בחלק היחסי שאני לוקחת,כחלק מהחברה ושואלת מה עוד נדרש לשנות ומה אני לא רואה,יודעת,ומבקשת עזרה מהאור אין סוף שינחה את דרכי,ובסוף מסע ארוך זה אשר ממלא אותי בהבנות,אני מבינה שאני לא מבינה כלום,ובהרגשה שלי אני חשה בדרך ללא מוצא, ואני יודעת אני במבוך,ואני יודעת שרק כאשר המאבק בתוכי נפסק ואני ניצבת בדממה כנועה,מרימה ידיים, מופיע האור עם הפתרון, כרוצה לאמור רק כשתשתחררי מהאגו שלך שחושב שאת זו שיוצרת את השינוי,
    הפתרון מגיע.
    רותי.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest