"רב – חבר"

שאלה: מה זה אומר ש"עברו על דברי חז"ל בדברים אסורים לגלות בחכמת הקבלה"?

תשובתי: המקובלים הזהירו על כך, שאסור לגלות בדברים אסורים, מפני שכל גילוי חייב להתבצע בזמנו ורק לתלמיד שמוכן לזה.

למורה אסור לגלות משהו שיכול להפריע לתלמיד להתקדם. כי בזה המורה סותם לתלמיד את הכלי הרוחני שלו, סוגר לו את הרצון, החיסרון, המ"ן.

ככל שהתלמידים מתקדמים יותר ויותר, כך המורה הופך להיות יותר קרוב אליהם, הוא פחות קובע, פחות שולט. הוא הופך להיות בהדרגה ל"רב – חבר", ומתערב כמה שפחות בבחירה החופשית שלהם.

בדומה לאיך שפועל מחנך בקורסים של החינוך האינטגרלי, שיושב יחד עם התלמידים במעגל ומשתדל להישאר נסתר. הוא רק מדי פעם מכוון את התלמידים לכיוון הנכון, אבל כל העבודה שלו נסתרת.

ובאופן זהה גם כאן, העבודה של המורה נסתרת בקבוצה הקבלית. הקבוצה צריכה לבנות את עצמה בעצמה ולעשות את כל הגילויים רק בפנים. ככל שהיא מתקדמת, כך היא תשמע פחות תשובות מהמורה.

אני זוכר, איך בתחילת הלימוד שלי אצל הרב"ש, הסעתי אותו לרופא ובדרך שאלתי שאלה אחת. והוא אמר: "אני אענה לך עכשיו, מפני שאתה עדיין לא מבין. אבל עוד מעט אתה תתחיל להבין, ואז כבר לא אגיד לך".

אני חשבתי אז: "מה זה המשחקים האלה שהוא משחק איתי: אגיד, לא אגיד?! למה לענות דווקא כשאני לא אבין?". אבל המורה חייב לשמור על הכלים של התלמיד.

היו הרבה מקרים כאלה, כאשר המקובלים פתחו דרכם איזו הרגשת האורות לתלמידים. דבר כזה קורה לפעמים בזמן הלימוד במקרים מיוחדים מאוד, אבל צריך מאוד להיזהר. צריך לשמור על התלמיד כך, שהוא לא יסמוך על המורה ולא יאחז ברגעים כאלה שאותם הוא זוכר, אלא יתלה הכול בכוח עליון, בבורא. שלא יחכה לשום דבר מהמורה.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 28.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה בלתי נראית שלי
ממורה לבורא
תפקידו של המורה