קשר עם הבורא הוא הבסיס לשפות עתיקות

שאלה: האם השפה העברית היא מעין קו אמצעי בין האותיות לבין כתבי החרטומים?

תשובתי: לא עסקתי בהיווצרותם הרוחנית של כתבי החרטומים, אבל אני יכול לומר דבר אחד: בבסיסן של כל השפות העתיקות נמצא הקשר של האדם עם הבורא. למרות שהעברית מעבירה את הקשר המלא ביותר, ולכן התורה וכל שאר המקורות הרוחניים נכתבו בעברית, אנחנו לא יכולים לומר שדרך כתבי חרטומים סיניים, הודיים, אתיופיים, או חרטומי מצרים וכדומה, אין קשר של האדם עם הבורא.

בכל מקרה קיים קשר, מפני שבעבר כל אדם שהתחיל להרגיש כיצד עליו להביע את דעתו, את הרגש שלו, היה מקבל את הידע הזה מהבורא. זה לא הופיע בו סתם כך, יש מאין. במובן הזה לכל השפות יש שורשים רוחניים, אבל הם התקלקלו או נעלמו. ואילו עברית היא השפה היחידה שנותרה ללא שינוי, ולכן בשפה זו נכתבה וניתנה התורה וכל שאר הספרים שמהם האנושות יישמה בהדרגה את המקורות הרוחניים שלה.

אנחנו פשוט לא יודעים את השורשים, לא יודעים את הקשר הנכון של כל שפה עתיקה עם הבורא, אבל ללא ספק הוא קיים מפני שאחרת לא היה יכול לקרות דבר. פרט לכך, המדענים החלו להתערב בזה, ועל סמך המסקנות, התזות שלהם וכולי, החלו "לשבור" הכול לפי ה"ראש" שלהם. ולכן מהמקורות הראשונים של כל השפות לא נשאר דבר.

מתוך שיעור וירטואלי, 6.01.2019