קשר דרך המורה

כנס בוורונה. שיעור מס' 4.

העיקר בלימוד, זה לא לימוד וחקר של תופעות נפרדות, אלא הקשרים ביניהן: כיצד תופעה אחת תלויה באחרת בצורה ישירה והפוכה. כלומר ההשכלה נותנת תמונה של קשרים בין כל חלקי המציאות.

לזה מוקדשת עיקר תשומת הלב בשיעורים. אנחנו מגלים יותר על הקשר בין האלמנטים, מאשר עליהם עצמם. אי אפשר ללמוד על משהו אחד.

יוצא, שהאדם אינו יכול ללמוד בעצמו, לבד. לכן נאמר: "מכל תלמידיי השכלתי". המורה אינו לומד בפני עצמו, אלא דווקא מהתלמידים שלו. לכן אם אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה או מלמדים את השיטה האינטגרלית, אנחנו לומדים מהתלמידים שלנו וכך מתקדמים.

אבל אם אני לא מלמד ואין לי תלמידים, אז אין לי אפשרות להתקדמות. אפשר ללמוד רק מתלמידים, זהו תנאי הכרחי. יכול להיות, שעכשיו אנחנו נבין למה המקובלים קוראים לנו להפיץ את חכמת הקבלה. אנחנו בזה לא עושים טובה למישהו, אלא עוזרים לעצמנו.

ללמד תלמיד, זה אומר, לבנות קשר בינו לבין הבורא. דווקא את זה המורה מלמד את התלמיד: איך להתקשר עם הבורא. כלומר המורה נמצא בין הבורא והתלמיד בתור מתווך, מדריך, מוליך.

התלמיד, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא, מתקשר עם הבורא דרך המורה. עם כל חידוש של הקשר שלו עם הבורא: פעם לצד הטוב ופעם לצד הרע, כל השינויים נעשים דרך המעביר, דרך המורה. לא חשוב מה התלמיד עושה, עולה או יורד, הוא מפעיל את המעבר הזה והמורה מרוויח מזה.

אי אפשר לבד להתקשר עם הבורא, אלא רק בתור מדריך, מוליך, שמעביר לקבוצה או לתלמיד. זה עולה בקנה אחד עם זה, שלא צריך לתקן את האדם עצמו, אלא את היחס שלו לזולת, כולל הבורא.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס ורונה, 21.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הכי הרבה לומדים מתלמידים
מכל תלמידיי השכלתי
כאשר נגמרות המילים