דף הבית / חינוך, ילדים / קשר ברמה הרגשית

קשר ברמה הרגשית

Laitman_2011-08-20_8014_w.jpg

שאלה: המטרה של החלק הפסיכולוגי של קורס החינוך האינטגרלי היא ללמד את האנשים להתקשר זה עם זה, לשמוע זה את זה וליצור קשר עמוק וערכי ביניהם. איך לעשות את זה?

תשובתי: אנחנו צריכים להבין מהם הקשרים בין בני האדם.

אומרים שאין משפחה אם אין ילדים. בשביל מה אנשים חיים יחד? נניח שהיום הם מוצאים חן זה בעיני זה מבחינה פיזית, מתאימים זה לזה מבחינה פיזיולוגית, ונוח להם להיות ביחד. כל עוד זה נוח… אבל ילד – זה משהו משותף, משהו "באמצע", משהו שקושר אותם זה לזה.

כשהאדם הולך ליצור קשר עם האחרים, הוא צריך לראות בבירור שיש לו משהו משותף איתם, שקושר אותם יחד. זה לא רק שתהיה איזושהי נקודת השקה, אלא מדובר במישור משותף ברמה הרגשית, הפיזיולוגית, הפיזית, החברתית והתרבותית, כך שהם לא סתם נוגעים זה בזה, אלא כביכול "מתלבשים" זה על זה.

כל אדם מהווה מעין "מעגל" וככל שהוא "מתלבש" על ה"מעגל" של אדם אחר, כך הקשר ביניהם יכול להיות יותר עמוק ורבגוני.

בראש ובראשונה, יש להבין שבזמננו, כשיש קשר בין שני בני אדם, בין שני "מעגלים" פרטיים, המעגלים הללו אינם נוגעים זה בזה, מפני שהאגואיזם של כל אחד גדל עד למצבו הסופי, ומה שנכנס למעגל שלי, לא נכנס לאף מעגל אחר. אני מרגיש שאני כל כך מיוחד – כאישיות, כאגואיסט – עד שהאחר אינו נתפס בעיניי כאישיות שגם לה יכולים להיות עניינים משלה ודרישות משלה. הוא מהווה עבורי בסך הכול אובייקט לצריכה. אם זה מעניין אותי, אני יוצר איתו קשר, אבל לא כמו עם אדם, עם אישיות שיש לה תחומי עניין משלה ועולם פנימי משלה, אלא כמו צרכן שיוצר קשר עם מקור הצריכה, ולא יותר מכך.

כך אנחנו מתקשרים זה עם זה. וכך זה נוח לנו: לכל אחר יש את הטלפון הנייד שלו, את המחשב שלו ואת המייל שלו – ואנחנו מסתתרים מאחוריהם ובכך מקבעים את הריחוק המוחלט שלנו זה מזה.

אנחנו רואים כיצד החברות השונות נעלמות בהדרגה, ואנחנו – מסתתרים לנו מאחורי המסכים, כאילו שאנחנו מתקשרים זה עם זה, ובצורה כזאת אנחנו ממציאים לעצמנו קודי התנהגות חדשים, חוקים חדשים וכן הלאה. אבל כל זה קורה בצורה וירטואלית, מבלי שנתקשר רגשית לאף אחד מהמעגלים. אנחנו ממציאים לעצמנו שפה חדשה, מסתתרים מאחורי אי אילו צורות אחרות, עטיפות אחרות. אני מציג את עצמי באינטרנט בצורה שונה לגמרי ממי שאני באמת, מציג פרצופים שונים במקום הפרצוף האמיתי שלי, וחותם בשמות בדויים. כלומר, האנשים משחקים, ובשום אופן אינם מגלים את עצמם. והאגואיזם הולך על זה, זה נוח לו.

המשימה העיקרית שלנו היא לבטא את מה שמשותף בין האנשים, ולא רק בין שני אנשים, אלא בין כולם, מפני שמדובר בחברה האינטגרלית, שלקראתה הטבע דוחף אותנו, או על ידי ייסורים או על ידי הכרה רצונית והשתוקקות מודעת לאותו המצב המואר של האנושות. לכן, לאחר שנבליט את מה שמשותף בינינו, נוכל כבר להתקשר ברמה רגשית, ולא נתחיל להסתיר את עצמנו זה מזה, אלא להיפך, ננסה לגלות את עצמנו. כל אחד יבטא את ה"אני" הפנימי שלו ויציב אותו מעל ה"אני" החיצוני שלו, מעל הצורה הזאת, מעל השם הפרטי, מעל שם המשפחה, מעל הייחודיות של עצמו, מעל כל ההרגלים החיצוניים השונים, ההרגלים, השפה וכל היתר. העולם הרגשי שלי יעלה מעל המצב הפיזי הרגיל שלי, שניתן לי מהטבע. את זה אנחנו צריכים לפתח באדם.

לשם כך עלינו להראות לאנשים שבחיבור בינינו, בהדבקה של המעגלים הפרטיים זה לזה, בהלחמה שלהם לכדי מנגנון אחד, אנחנו לא הופכים לרובוטים, ולא פותחים את עצמנו כדי לקבל מכה ממישהו. אנחנו עושים את זה כדי שבתנועה האינטגרלית האחידה שלנו, כשאנחנו דומים לאותו מנגנון אנלוגי אחיד, נשיג מטרה מיוחדת, נוליד משהו חדש, כשם שבני זוג מתחברים על מנת להוליד את הדור הבא.

אבל כאן כולנו יולדים יחד, יוצרים מצב חדש לחלוטין של האנושות, שבו לא נצטרך להסתתר, להיאבק, להשתוקק לחטוף מהאחרים כדי להעלות את עצמנו על חשבונם, אלא להיפך, העלייה שלנו תהיה משותפת – דווקא באותו ה"ילד" המשותף הזה שכולנו נטפח יחד, וכל הזמן נגַדל ונפַתח אותו.

מתוך שיחה מס' 6 על החינוך האינטגרלי, 14.12.2011

ידיעות קודמת בנושא:
ייחודיותה של המציאות האינטגרלית
תורת הקשר הפנימי בין בני האדם
בירורים, בירורים, בירורים…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MlEYR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest