קשר אישי עם הבורא

שאלה: איך אני יכול להיות אחראי עבור האחרים, אם אני לא מצליח להיות אחראי עבור עצמי?

תשובתי: דווקא על ידי זה שאתה מעמיד את עצמך לשירות ולשימוש לאחרים, בזה אתה נעשה אחראי עבור כולם. אתה לא קיים עבור עצמך, אלא רק עבור האחרים.

כך עובד חוק הערבות, שאחרים הם לא בעלי בחירה חופשית. אני הוא זה שקובע את מצבם ואת גורלם, ולכן אני לוקח על עצמי אחריות ומוכן לעמוד במקומם.

כל מה שקורה תלוי רק בי: מה שלא יהיה, גם לטוב וגם לרע, הכול תלוי רק בי. אני לוקח ומצרף אותם כ"פרצוף" תחתון שלי וקובע בשבילם.

האם זו לא חוצפה מצידי לחשוב בצורה כזאת? לא, זו לא חוצפה. אם אנחנו כולנו שווים, אז לכל אחד מאיתנו יש קשר אישי עם הבורא ולא דרך האחרים. וכל האחרים כבר הולכים אחריי.

כי יש בי "נקודה שבלב", מקום שלי בשורש, שאין אותו לאף אחד. וכזה מקום מיוחד יש לכל אחד. ולכן כל אחד יכול להגיד שהוא העצמאי היחידי שאחראי על הבחינה שלו, בשורש הנשמה שלו, ואף אחד חוץ ממנו.

לכל אחד יש את התכונה האישית המיוחדת משלו, וכל היתר מגיע מהתכללות הדדית עם האחרים. אבל מתוך התכונה המיוחדת האישית הזאת אני מתחבר בחוט ישיר עם הבורא ובזה אני לפני כולם. אם לא אני, לא תהיה להם שלמות. רק אני יכול לתקן את התכונה הזאת, בזה שאני מחבר אותה עם כל יתר האנושות, כלומר עם כל יתר התכונות של מלכות דאין סוף.

נניח, שבמלכות דאין סוף יש שבעה מיליארד חלקים וכל חלק קשור עם הבורא בתכונה הספציפית שלו. וכל יתר התכונות שבי נובעות מתוך התכללות הדדית עם יתר שבעה מיליארד.

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 27.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סרט לצופה יחיד
רק אחריות, ושום תירוצים!
מילה אחת, "אהבה"