קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך ספר הזוהר, פרשת שמיני, פסוק ח': כל מי שעוסק בתורה, מתחבר לעליון ומתעטר בזרי פרחים של תורה, והם אהובים גם למעלה וגם למטה, והבורא מושיט להם יד ימינו, חסד. אדרבה, אלה שלומדים תורה גם בלילה, הם מתחברים לשכינה, מתחברים ביחד. וברגע שהשחר עולה, הבורא מעטר אותם בחוט משותף שנקרא החסד, כדי שיהיו מוכרים למעלה וגם למטה.
כידוע ברוחניות לא קיים מושג הזמן, כמו "יום" ו"לילה", אלא זה רק היחס הפנימי של האדם למצב שבו הוא כרגע נמצא. כלומר, אם הרצונות של האדם עדיין אינם מתוקנים, אגואיסטיים – מכוונים למען עצמו, אז הוא מרגיש את עצמו בלילה חשוך, ואם הוא כן יכול להשפיע, אז הוא מרגיש את עצמו ביום. כמו שברוחניות היכולת להשפיע נקראת יום, וחוסר היכולת להשפיע נקראת לילה.
כמו שבתורה יש תרי"ג, 613, רצונות (תיקונים) ותרי"ג, 613, מצוות (מילוי על ידי האור על מנת להשפיע). כשיש אפשרות לתיקון אז הוא נעשה דווקא בלילה, בזמן ההסתרה, וקבלת האור על מנת להשפיע מתרחשת דווקא ביום. בגלל זה יש כאלו המשתוקקים ללמוד תורה דווקא בלילה חשוך על מנת לתקן את עצמם, בחושך שהם שרויים בו. במהלך היום לא נעשים תיקונים אלא רק ביצוע מעשים שתוקנו כבר על ידי הרצון בלילה.
הבורא עוזר לנשמות להתחבר ביחד על ידי קשירה של כולם בחוט משותף, כשהן משתדלות ומנסות לבצע את כל העבודה הזו. כל אחת מהנשמות מתקשרת עם הנשמות האחרות ונהיה להן כלי גדול ומשותף והן יכולת לעלות למעלה, מפני שהעלייה ממדרגה למדרגה תלויה אך ורק ברמת הרצון והקשר הגדול ביניהם.
לכן כל האנשים שעושים תיקונים בלילה וממשיכים עם ההתפתחות הרוחנית ביום, הבורא מקשר ביניהם ומאפשר להם לעלות מעלה, אודות לחיבור שקיים ביניהם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.01.2010
רשומות קודמות בנושא:
האור של ספר הזוהר
רצון חדש – מדרגה חדשה כלפי מעלה
כדי לא לאבד את הדרך בחושך
