קריאה = גילוי

ספר הזוהר, פרשת ויקהל, אות רכ"ו: "ואסור לקרוא בספר התורה, אלא רק אחד בלבד, וכולם מקשיבים ושותקים, כדי שישמעו דבריו מפיו, כאילו קיבלו אותה עתה מהר סיני. ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו, העולה לתורה, ושותק, שלא יישמע אלא רק דיבור אחד בלבד ולא שני דיבורים".

אין לשכוח שמדובר באדם אחד. הקורא בתורה והשומע אותה, העם, הבורא והנברא, ההר והעמוד שלידו מתפללים – כל ההבחנות האלה נמצאות בתוך אדם אחד. אלה המצבים הפנימיים שלו. אנחנו צריכים לאתר אותם בתוכנו, למצוא למה בדיוק מתייחסת כל מילה, כל הבחנה.

מדובר על גילוי הטבע העליון לנברא לפי השתוות הצורה, לפי מידת התיקונים שהוא עובר. "קריאה" פירושה גילוי.

אם איננו מסוגלים לתאר לעצמנו את המצב האמיתי, עדיף שלא נתאר שום דבר. אחרת נתחיל לדמיין תמונה גשמית: כיצד מוציאים את ספר התורה מהארון, מעלים אותו לבמה ומתחילים לקרוא, וזה הכול. אבל לא על זה מדובר.

נכון שמדובר בסימנים שמשתקפים בגשמיות, אבל מתוכם אנחנו צריכים לעלות לצורה המקורית, כדי שבמקום העולם הדמיוני שמתגלה לנו עכשיו, יתגלה לנו העולם האמיתי: הרצון לקבל שמתוקן בכל חלקיו, שמתגלה בצורה כלשהי. ו"ספר התורה" הוא גילוי האור בתוך הרצון.

הרצון שלנו כל הזמן משתנה, הוא דומה לאותיות שכל הזמן פורחות ומתגלות, וה"טעמים", ה"נקודות" וה"תגין" ממלאים את האותיות. וכך האדם מגלה את האור בתוך הכלי/הרצון. זה נקרא קריאת ספר התורה, שעליו נאמר, שהאדם צריך לכתוב אותו על לוח ליבו. הלב הוא מכלול הרצונות.

ואז כל הרצונות שלי, כל התכונות שלי, כל מה שקיים בתוכי – יהפוך לאותיות התורה. כשאני רוצה לסדר אותן בצורה נכונה, אני ממלא את האותיות האלה ב"טעמים", ב"נקודות" וב"תגין". ואז אני חי את הטקסט של ספר התורה, אני מרגיש אותו בתוכי, אלה החיים הרוחניים שלי. חיים רוחניים זה כשהאדם בעצמו הופך לזרימת הטקסט של התורה, כשלא קיים הבדל בין האדם לתורה ולאותיות התורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ספר שמחבר שמיים וארץ
הספרים המיוחדים האלה…
כיצד להבין את הזוהר?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest