דף הבית / כלכלה / כסף / קצת קרוב יותר אל האור

קצת קרוב יותר אל האור

laitman_2010-12-20_0040_w-70.jpg

שאלה: המשבר הגלובלי כבר הכריז על קיומו באוזני כולם. אז מתי האנשים יתחילו להתעניין במתרחש? מתי יבוא הרעם?

תשובתי: זה תלוי בנו. אנחנו צריכים להפיץ בכל הכוח את שיטת התיקון. המסר שלנו הוא פשוט ואנחנו יכולים להציע אותו לממשלות של מדינות שכבר נמצאות בצרה.

בעיית המפתח, היא מה לעשות עם האגו שעלה עד השמים. לאדם יש רצון ארצי נורמלי לספק לעצמו את כל הנחוץ לו לקיומו. הוא זקוק לאוכל, למשפחה ולדברים אחרים שאי אפשר להסתדר בלעדיהם. ומלבד זאת עולה בו רצון אגואיסטי עצום המכוון למותרות. הוא מאפיין כל אחד מאיתנו עד כדי כך, שאנחנו אפילו לא יודעים כיצד לקבוע את רמת ההכרחיות.

האם האדם יהיה מסופק אם יספקו לו את ההכרחיות? לא. אז מה נעשה עם האגו שלו? במה נמלא את החור השחור?

על זה אנחנו עונים: האגו גדל כדי שאנחנו נהפוך אותו לרצון רוחני, לכלי רוחני ונמלא אותו בהשגה, בהשפעה, באהבה ובסופו של דבר באור העליון. אך כיצד לממש את זה? כיצד לבצע את המעבר מחברה צרכנית שלא שובעת בריצה שלה אחר אוצרות גשמיים, לחברת הכרחיות מינימליסטית.

הרי העולם לא יוכל להתקיים אחרת, נגמרים בו כל המקורות. החברה הצרכנית לא תצליח יותר לספק את האגו שלנו. האנשים בעולם לא יוכלו ללכת לסופרמרקטים ולמלא את העגלות עד הקצוות. החגיגה נגמרה, מעכשיו כל אחד מקבל רק הכרחיות.

אז כיצד למלא את האנשים. צריך להושיב את המיליונים האלה על ספסל הלימודים. תמורת הלימוד שלהם הם יקבלו את המצרכים הנחוצים. אחרת זה לא מגיע להם. "באמת?! מה פתאום?!" צרה זאת צרה, היא כללית. המדינה מספקת להם את המינימום למחייה, כל אחד ממשיך לחיות כפי שהיה חי, המצב היציב נשמר וכולם יחד עם זה מתחילים ללמוד.

ומה הם לומדים? את חוקי החיים במערכת האינטגראלית. לאמיתו של דבר אלה חוקי הקבוצה, אך הקבלה לא מוזכרת בשיעורים. את הנושא ללימוד מהווים מערכות ומנגנונים השייכים לחברה מאוחדת. האנשים שמקבלים את כל ההכרחיות, לפחות בשיעורים שומעים ולומדים עובדות המעידות על כך שאין לנו שום הזדמנות אחרת לשרוד מלבד האיחוד.

ליד השולחנות יושבים "ברברים" שרוצים רק להרוויח, להפיק תועלת. אך הם מתחילים להבין בהדרגה, שאין מוצא אחר, שאנחנו נכנסנו למערכת חדשה, שהעולם עכשיו יתפתח בצורה אחרת. סיימנו עם הצרכנות, החברה הזאת כבר חיה את שלה והיא גם הייתה קיימת לא למשך תקופה ארוכה – מקסימום 100 שנה: מסוף המאה ה-19 עד שנות ה-70-90 של המאה ה-20. וגם כאן במהלכה קרו משברים, כולל ה"דיכאון הגדול" בשנות ה-30.

אז האנשים מתחילים ללמוד והמדינה מספקת להם את ההכרחיות, מה שעולה הרבה פחות מיצירת מקומות עבודה. ובליצור את המקומות אין תועלת הרי אף אחד לא יקנה את התוצרת שהם ייצרו. בנוסף לכך האנרגיה וחומרי הגלם הולכים להיגמר.

כך שהפתרון החסכוני והקומפקטי ביותר הוא לשלוח את האנשים ללמוד. מהבית באינטרנט, בקולנוע – לא חשוב היכן. העיקר שכל אחד מסודר במסגרת לימודים. והלימודים יגרמו לאדם להיות חכם יותר, הוא יבין שהוא נכנס לעולם חדש, בו החוקים הקודמים לא פועלים. על אותו הדבר כותב גם בעל הסולם: עלינו לשבת על ספסל הלימודים וללמוד מחדש כיצד עלינו לחיות הלאה.

באופן הדרגתי, בזכות הלימוד, האנשים ירכשו רצון חדש ויתחילו לתפוס בתוכו את השינויים עד שיבינו שהמילוי יכול לבוא גם ממדרגה אחרת, יותר עליונה. התהליך יתרחש בהדרגה הרי מדובר על מסה ענקית שמתחילה להיות בשלה. גם אותנו זה יביא לידי שינויים אמיתיים.

נכון להיום אין ברירה אחרת. לכן אף אחד לא מוצא כלום. אך תאר לעצמך איזה אור יוכלו למשוך אותן מאות המיליונים רק בלהטות את אוזנם למה שמלמדים אותם. זה הפתרון עליו מצביע בעל הסולם והמתבקש לפי הגיון הדברים, כיוון שאין שום אמצעים אחרים, רק לקרב קצת יותר את האנשים אל האור.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 25.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
Game over
לא משבר, אלא פריצה
לתת לעולם פתרון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/AcF3b

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest