קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אין לנו שום אמצעי אחר להתקדמות, חוץ מהשפעת הסביבה. אם אני, כל כולי, מרוכז בתוך עצמי, איזה כוח יכול לכוון אותי לכיוון ההפוך, מתוכי החוצה? אין בי כוחות כאלה. כל הכוחות שלי פועלים "למעני". כיצד עליי ליצור פעולה הפוכה "למען הזולת"? מאין אפשר לקחת כוח עבור זה?
לשם כך הכינו עבורנו שני חלקים בתוך הנשמה, אני והסובב אותי. ניתנה לי בחירה חופשית אחת, לבחור מה חשוב יותר. אם אני רוצה להשיג רוחניות, עליי לארגן את הסביבה כך שהיא תהיה חשובה לי יותר מעצמי. למעשה זו איננה סביבה חיצונית לי, אלא הנשמה שלי, האח"פ שלי, ה"לבושים" וה"היכלות" של הכלי של הנשמה שלי, שרק נדמים לי שנמצאים מחוץ לי.
הקנאה, התאווה והכבוד מושכים אותי לסביבה, לחלקים של הנשמה שלי. עליי לארגן אותם באופן מלאכותי כך שהם ישפיעו עליי.
ההתקשרות עם הרצונות האלה (הכלים), שכאילו מקיפים אותי, וכך כאילו לנצל את הקנאה והתאווה והכבוד – עבורי, בעצם אני מושך את הרצונות האלה בחזרה אליי, בכדי שהם יהיו קשורים אליי ויקבעו לי מערכת של ערכים.
מהיכן נובעים הקנאה, התאווה והכבוד? – משבירת הנשמה לשני חלקים, אני והעולם. משום שאני רוצה לנצל את הסביבה, אני מפעיל את הרצונות החיצוניים שלי, כך שהם ישפיעו עליי בתגובה.
לאחר מכן אנחנו נגלה, שאנחנו עובדים עם עצמנו, עם הרצונות שלנו, עם התכונות שלנו, כך הכול בנוי מלכתחילה. אך ללא ארגון הסביבה אין, וגם אף פעם לא יהיה, כוח אחר המסוגל "לתפוס אותי באוזן" ולכוון אותי אל הרצונות האמיתיים שלי, אל הנשמה. אין שום כוח אחר בעולם.
הייסורים יכולים להפוך אותי לרגיש יותר, בכדי שאני ארצה לגלות את הפתרון לכאב. אך הפתרון יהיה זהה, להעמיד את עצמי תחת השפעת הסביבה.
רשומות קודמות בנושא:
תנו לי מנוף כדי שאשנה את עצמי
