דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קו ישר דרך שתי נקודות לאין סוף

קו ישר דרך שתי נקודות לאין סוף

מתוך מאמר של רב"ש: "בענין חשיבות החברים":

"לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דווקא מעלת חבירו ולא חסרונו.

לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, ולכן הוא רואה החסרונות על חבירו.

אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

כתוב: "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים". (קהלת ז, כט). אם אנחנו תופסים את העולם בהתאם לתכונות, המחשבות והרצונות שלנו, אז לא ניפטר מהטענות האין סופיות ולא נוכל להגיע לאיזו הסכמה, למכנה משותף. כל הזמן בתוך הראש שלנו רוחשים איזה שהם חשבונות אגואיסטיים, שלא נותנים לנו מנוחה ומביאים להתרוצצות מיותרת.

ואילו הכיוון לעבר האמת מתחיל מהנקודה שבה אנחנו מרגישים את עצמנו בעולם אין סוף, כלומר ב"אין עוד מלבדו". ואם אני רואה עוד משהו, זה אומר שהתכונות שלי אינן תואמות לאין סוף.

מלמעלה נעשתה ההסתרה, המעטת האור לפי 125 מדרגות. לכן אני לא נמצא באור אין סוף, אלא במדרגה כלשהי של ההסתרה שלו, בכך שאני מחשיב את המדרגה הבאה, המדרגה העליונה, כאין סוף, כי איני יכול לתפוס אותה ברצונות שלי. ואם אני תופס כזה הבדל בין הרצוי והמצוי, אז אני מבין שבמקום עולם אין סוף אני רואה לפניי את העולם הזה, שבו יש גם טוב וגם רע, אבל זוהי רק ההטבעה העצמית שלי על רקע האור הלבן. יוצא, שאין לי מה לתקן מלבד את עצמי. וזוהי הנקודה השנייה שקובעת את הכיוון שלי.

כלומר, אני נמצא בעולם אין סוף וצריך לתקן רק את התפיסה שלי, כמו שכתוב: "כל הפוסל במומו פוסל".

כדי לעזור לנו להשיג תיקון, נעשתה הכנה רצינית מאוד שנקראת "שבירת הכלים". בגללה כל אחד מרגיש את עצמו מנותק מהאחרים, שכאילו הם קיימים ללא קשר אליו וזרים לו. לכן אנחנו מרגישים את העולם כמלא בהמון פריטים: דומם, צומח חי ומדבר, שלכל אחד מהם קיים כיוון משלו, גורל משלו, ייעוד משלו. ואני רק אחד מהם.

אבל אם אני רוצה להשיג את עולם אין סוף, אז אני חייב לחבר הכול לעצמי, כלומר לתקן את הראייה שלי בכזאת מידה, כדי לראות שהכול בעצם בידיים שלי. הכול תלוי בי, ואני חייב להטות את כל העולם לכף זכות. אם אני אתקן את עצמי, אז אני אראה שתיקנתי את כולם.

העולם מצטייר לי כמלא בכל מיני תכונות והבדלים, אבל זה מפני שאני לא השגתי בתוכי הסכמה וחיבור של כל התכונות, הרצונות והמחשבות שלי.

לכן, אנחנו רואים כזה עולם ענק, רחב ומסובך, כדי שמבט מהצד יעזור לנו לחבר את כל הפריטים התואמים בתוכי. כי כל מה שאני רואה מבחוץ, למעשה נמצא בתוכי. אני תופס הכול דרך המחשבות והרצונות האגואיסטיים השונים שלי, ולכן רואה בעולם כל כך הרבה מרכיבים. אבל אם אני מאחד בתוכי את כל התכונות האלה, אז כל המרכיבים יתמזגו בהרמוניה לאחד שלם, כעולם אינטגרלי וגלובלי אחד, כמערכת אחת. אנחנו כולנו צריכים להגיע לכזאת תפיסת עולם.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 25.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אהבת חברים – אישור כניסה לעולם אין סוף
אל תאמין בעצמך, תאמין בחברים!
העולם הוא צילום הרנטגן שלך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eJ55F

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest