קומוניזם: אוטופיה או מציאות, חלק ט'

שאלה: אנו רואים כי היה צורך בדרך של יסורים רק כדי שלקראת סוף המאה ה-20 האנושות תאמר: "הגענו למבוי סתום, אין יותר מה לחקור"?

תשובתי: האנושות אפילו לא מסתכלת על ההיסטוריה שלה, פשוט מצטברות בה עכשיו תחושות והרגשות שמובילות אותה להבנה, שאי אפשר להתקדם הלאה בצורה כזאת.

ננעלנו והתחלנו לתפוס זה את זה כמו את עצמנו. מה שקורה בדרום אמריקה, אוסטרליה, אסיה או אפריקה, הכול קיים בתוכי. כל אחד מאיתנו רואה בטלוויזיה מה מתרחש בקצה האחר של העולם. כל אחד הופך להיות האדם של העולם. אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כחברה אחת גדולה וסגורה שתלויה לגמרי זה בזה.

תארו לעצמכם שאם תתרחש תאונה באיזו תחנת כוח גרעינית, או באיזה מקום תתפוצץ צוללת גרעינית, או שיתפשט איזה וירוס, אז יהיה רע לכולם. מספיקה תקרית אחת כזאת והכול יתחיל לגווע. היום אנחנו עד כדי כך תלויים זה בזה, שבעל כורחנו אנחנו הופכים למקושרים כמו במשפחה אחת. איך אפשר לעשות כך שהאדם יבין את התלות שלו בכולם ויוכל להתעלות עד לרמת משפחה אחת? כי אי אפשר לפתור את זה על ידי מלחמה.

בעולם נוצר מצב כמו במשפחה, שבה בני הזוג כבר שנים רבות לא אוהבים זה את זה, מחשיבים זה את זה לזרים, ובגלל האגו שלהם לא רוצים לסלוח, לפנק, לספק ולשרת זה את זה. כתוצאה מזה הם מתגרשים. וכך נוהגים 60%-50% מהאוכלוסיה. אבל הם לא יכולים להתגרש! תתנו לנו עוד כדור ארץ אחד כדי שכל אלה שלא מרוצים יעברו לגור שם. בלתי אפשרי! כלומר, הדבר היחיד שנשאר לעשות זה לחנך את האדם.

בדיוק על זה דיברה חכמת הקבלה לפני כמה אלפי שנה: "תמתינו! זמן כזה יגיע. ובינתיים אני מסתתרת מכם". כך היא צללה בשקט למטה והסתתרה. ועכשיו היא מתחילה להתגלות ולהכריז על עצמה: "הנה לכם השיטה שבעזרתה תוכלו, ללא מלחמות, להשיג את המצב הנכון והמושלם שלכם". חכמת הקבלה דיברה על זה כל אלפי השנים האלו, רק שאסור היה לה לגלותה לבני האדם, כפי שאסור לתת לילד סכין, הוא אינו בשל מספיק להבין כיצד לנהוג בה. הכול צריך להיות בזמן, ועתה הגיע הזמן.

המשך יבוא…

מתוך תוכנית הטלוויזיה "על החיים שלנו" מס' 4, 11.5.2015