דף הבית / אקטואליה / קומוניזם: אוטופיה או מציאות, חלק א'

קומוניזם: אוטופיה או מציאות, חלק א'

הערה: האנושות תמיד שאפה לאושר ורצתה לבנות חברה צודקת. המקובל הידוע בעל הסולם במאמר "הדור האחרון" כתב שבסופו של דבר, נגיע לחברה שתהיה קומוניסטית. המילון הפילוסופי החדיש נותן הגדרה לקומוניזם, בוחן אותו ורואה בו כשגיאה של האנושות. שם מדובר על כך שמארקס  לא צפה שאת האוטופיה הקומוניסטית ינסו לממש בצורה הכי פעילה, לא במדינות הקפיטליסטיות המפותחות ביותר, אלא במדינות נכשלות מבחינה כלכלית.

תשובתי: העניין הוא שרעיון הקומוניזם קרוב יותר לחברות שבהן שוררת אוכלוסייה ענייה, נצרכת, פשוטה, שבה כולם שווים מהבחינות הללו. מחסור בתעשייה מפותחת מאלצת אותם לעסוק במשק צדדי ולשרת את עצמם. את החברות העתיקות ביותר על פני כדור הארץ, בהן הכול היה משותף, אפשר לכנות כקומוניסטיות. האגו הקטן אילץ את האנשים לפעול בשיתוף, לחשוב במשותף ובמשותף לקבל החלטות. אבל אם אין תנאים מוקדמים טבעיים וחיצוניים לכאלה יחסים הדדיים, אז אי אפשר לבנות קומונה.

בימינו האנושות מתחילה לגלות את עצמה כקומונה משותפת כללית: בין אם אנחנו רוצים את זה ובין אם לאו, כולנו תלויים זה בזה. כל אדם אינו מתפתח בפני עצמו, אלא הטבע מפתח אותנו. אנחנו אפילו לא יודעים מה יהיה מחר. משתחררים בנו איזה שהם כוחות ואנחנו פועלים בתת מודע, מצייתים לאינסטינקטים שנובעים מבפנים.

נשאלת השאלה: האם הטבע רוצה להביא אותנו למצב סגור כמו בועה, שכולנו נהיה תלויים זה בזה ונהפוך בעל כורחנו לקומונה?

תאר לעצמך עד כמה זה נורא למצוא את עצמך בכזאת קומונה עם האגו המנופח שלך?! כי כשאנחנו בעל כורחנו נעים לחברה סגורה, בה כל בני האדם שעל פני כדור הארץ מרגישים את עצמם כמו במשפחה אחת, אבל שאי אפשר להתקיים בשלום, אז אנחנו באופן טבעי מנסים לקרוע את כל הקשרים בינינו. דווקא תנאים כאלה מהווים תנאי מוקדם למלחמות, עימותים, טרור. האנושות עושה כל מה שביכולתה כדי להימנע בתת מודע מאותו הקשר, שהיצר הרע שלה לא מסוגל לסבול.

אז מה לעשות אם אנחנו רואים שהטבע בכל מקרה מוביל אותנו לזה? אנחנו מתגרשים, מתרחקים זה מזה, צורכים סמים ותרופות נגד דיכאון רק מפני שבאופן אינסטינקטיבי לא רוצים להיות מקושרים הדדית בצורה נכונה בינינו.

לכל עם יש אמונה משלו, פתאום בתחילת המאה ה-21 ברוסיה מתרחש גל של אורתודוקסיה. הרי זוהי המדיניות של הממשלה, ולא משהו שנובע מהעם. לאן שמסובבים אותם, לשם הם הולכים. אנחנו רואים, באילו דרכים קריטיות מתפתחות מדינות ערב. הכול מושתת כדי להחזיק כל עם במעגל שלו, מבלי לתת לו לזרום לסביבה אחרת. אותו הדבר קורה גם עם המהגרים במדינות השונות. הם לא מתמוססים בתרבות של המדינות שקיבלו אותם, כל אחד נשאר במסגרות של המגזר שלו.

האנושות שלא במודע פועלת בניגוד להתקרבות מאולצת כוללת. אבל אין ברירה, אנחנו בכל מקרה נתקרב, מפני שהטבע מכניס אותנו למצב של תלות מלאה זה בזה. זהו חוק ההתפתחות שלא ניתן להתנגד לו, הוא למעלה מאיתנו.

ההמשך יבוא…

מתוך תוכנית הטלוויזיה "על החיים שלנו" מס' 3, 11.5.2015

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xyi2E

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest