דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קודם התיאבון ואחר כך הסעודה

קודם התיאבון ואחר כך הסעודה

בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ג' "ענין ההשגה הרוחנית": "כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע, בסוד רצונו להטיב לנבראיו…".

שאלה: לשם מה בכלל צריכים את הסודות בדרך?

תשובתי: "סוד", זה מה שאנחנו נגלה בהדרגה בהתאם ליגיעה שלנו. הוא מתגלה יותר ויותר, במנות קטנות בשילוב המאמצים שלנו. כך לאט לאט אנחנו מעצבים את ה"כלים", כדי שבסופו של דבר, נגלה את האור אין סוף, את כל האור המיועד להכרה, להבנה, לדבקות. בעזרתו הבורא רוצה למלא אותי, ליהנות לי, ועליי להידמות לו, לקחת דוגמה ממנו ולבנות את עצמי בהתאם.

אבל בינתיים, בשבילי הוא סוד. הוא ניצב לפניי, אבל אני עדיין לא יכול להשיג אותו, בגלל חוסר ה"כלים". אבל אני חייב לרצות לעשות זאת בעצמי. מה התועלת במתנה אם אני לא רוצה אותה? האם אני אוכל להנות ממנה? נניח, שמציעים לי סעודה נפלאה עם דגים ובשר עם סלטים שונים, עם יינות ולפתנים, עם מעדנים מגוונים, אבל אני מוגבל על ידי הרצון, על ידי יכולת מצומצמת מאוד קטנה גם בגודל וגם באיכות, להבדיל בין הטעמים.

אז כיצד הבורא יכול לעורר בי "תיאבון"? הרי הוא לא יכול סתם "לדחוף" לך את הסעודה, כי תחילה עליו "להרגיז" אותך, לעורר, לנער, לרגש אותך איכשהו. עליי לגדל בי רצון חזק כדי שאני בעצמי אלך לבקש ממנו את הסעודה. הוא ישים לי מכשולים עד שהרצון שלי יקבל צורה סופית שהוא יצטרך רק למלא.

שאלה: אבל האם אין שום דרך אחרת חוץ מהצרות?

תשובתי: אלה לא צרות, אלא אמצעים לעורר את החיסרון הנכון. אני בעצמי הופך אותם לצרות. הבורא סובל, אבל אין לו שום אפשרות אחרת. כי הוא רוצה שאני איהנה. הוא הכין בשבילי את הכול, אבל החיסרון שלי מכוון לדברים אחרים, ל"מאכלים" פשוטים ולא למעדנים שלו. יש לי תיאבון, אבל לא התיאבון הנכון.

מכאן נובעות צורות שונות של הסתרה והתעוררות, גורמים פנימיים וחיצוניים, העולם הזה שמבלבל אותי, הקבוצה, וכולי. אני עוד אראה שאי אפשר אחרת, שכל זה נובע מאין סוף שהבורא רוצה לתת לי.

"סוף מעשה במחשבה תחילה". קיים רק אור אין סוף ורצון לקבל, אשר בהתאם למטרת הבריאה חייב להנות מכל האור הזה, מכל מה שיש בו. ויש בו הבחנות שדורשות ממך להיות בגובה של הבורא.

ובכן, יש לנו שלושה גורמים:

• תענוג,

• תחילת החיסרון,

• התנאי שהרצון צריך להתפשט עד ש"יבלע" את כל התענוג עד אין סוף, כולל את כל ההבחנות הפנימיות שלו. בסופו של דבר, אני אשיג את הכול עד הפירור האחרון, את כל הטעמים שהבורא הכין עבורי.

שלושת הגורמים האלה מולידים את המשך ההשתלשלות שמגיעה עד לעולם שלנו, עד אליי במצבי הנוכחי עם כל הצרות שלי. כך נבנים כל התנאים ההכרחיים ואין מה לעשות. כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", הכול קשור לעולם אין סוף, לאותה המחשבה שעליי להגיע לתענוג המלא.

כלומר, הכול מיועד כך, כדי שאני אגלה את ה"תיאבון", את החיסרון להנות מהמעדנים שהבורא הכין בשבילי. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ומצפה רק לחיסרון שלי. היכן לוקחים אותו? כיצד מוצאים את הגירוי שיעורר אותי, שיכווץ לי את הנשמה כפי שהבטן מתכווצת כשאני רעב? כיצד אני יכול לכוון את עצמי לטעמים של הבורא?

לשם כך נחוצה השתוקקות מיוחדת, ואני מעצב אותה בעזרת העבודה עם הסביבה, עם החברים בקבוצה. דווקא בתוך הקבוצה נוצר החיסרון החדש, כי כאן אני מתחיל לתקן את השבירה וכך אני מבדיל בין החסרונות החדשים שהתעוררו לא על ידי דחפים "בהמיים", אלא על ידי "יצר הרע" האמיתי, שמורד נגד החיבור…

מתוך שיעור על פי מאמר ג' מספר "שמעתי", "ענין ההשגה הרוחנית", 13.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לטעום את הרע ולהתגבר עליו
הסוד של הרצון
לפניי שולחן ערוך

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest