קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: יש הטוענים כי הקבלה גורמת למי שלומד אותה לזלזל בדת. האם זה נכון?
תשובה: אם אדם היה דתי לפני שהגיע ללימוד חכמת הקבלה, מתרחשת אצלו כמובן הערכה מחודשת של הדת.
הרי לפני כן חשב שהדת נותנת תשובות לכל השאלות, ומספקת לו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. אך כאשר הופיעה בו השאלה על הטעם בחיים מתוך "הנקודה שבלב", כבר לא היה מסוגל למצוא את התשובה בדת, והנקודה שבלב הביאה אותו לחכמת הקבלה.
מה עכשיו? להמשך הדרך צריך האדם לקבל קו מנחה נכון: הדת היא תרבות, מנהגים, מסגרת של העם, שצריכים לכבד ולשמור עליה. ואילו חכמת הקבלה היא שיטה להשגת מטרת הקיום. היא מוציאה את האדם לעולם נצחי ושלם עוד בחיים האלו.
אחד לא בא על חשבון השני, האדם נשאר לחיות בשני העולמות: בעולמנו – במסגרת המנהגים המקובלים בחברה, ובעולם הרוחני – לפי חוקי חכמת הקבלה. ביצוע האיזון בין שני העולמות בתוכנו פנימה – זהו התפקיד של כל אחד ואחד!
יט. עניין לבושי הנשמה/דרגות הסולם/רב"ש
ענין לבושי הנשמה, "רבי שמעון אומר, כפי שהאדם התיגע בקיום תורה ומצוות נעשה לו בהיכל הזה (שהוא היכל עצם השמים בחינת הוד) למעלה, מלבוש להתלבש בו בעולם ההוא" (עיין בהסולם פקודי ד' קס"ו).
צריך להבין ענין לבוש מהו. זה ידוע ששום דבר אי אפשר להשיג ברוחניות רק על ידי הלבוש, שהוא דוגמת בחינת כלי הראוי לגילוי אור. לכן אם האדם התיגע, היגיעה עושה לו את הכלי, היינו הרצון והצורך למילוי אור. כי לא נותנים מלמעלה שום דבר מטרם שיש צורך לאותה הארה. והיגיעה שהאדם מתייגע גורמת לו צורך ורצון, היינו שהוא נעשה נצרך שה' יעזור לו, שיצא מן המיצר, שהוא מוצא את עצמו בזמן היגיעה. ולולי היגיעה אין לו צורך לעזרתו יתברך. נמצא, שדוקא היגיעה ממציאה לו לבושי הנשמה, שתהיה התגלות אלקות.
כ. מתחילים לדבר מהקשר עם הבורא/דרגות הסולם/רב"ש
לפי הכלל, שאנו מתחילים לדבר רק ממעשים, הקשר שבין בורא לנבראים, הנקרא בחינת אין סוף, שהוא הרצון דלהטיב לנבראיו, ולא לפני כן. לפי זה יוצא, שאין לשאול מהי הסיבה שרוצה ה' להטיב, היינו מה הסיבה שגרמה לזה, מטעם שאנו מתחילים מהרצון דלהטיב ולמטה, ולא לפני הרצון. אם אנו שואלין מהו הטעם, היינו הסיבה, שיצא מלפני בחינת להטיב, אם כן כבר אנו שואלין לפני הקשר, ששם כבר אין אנו משיגים. וגם הבחינת דלהטיב שאנו משיגים, היא גם כן "ממעשיך הכרנוך", היינו בזה שמקבלים את ההטבה, מזה מובן לנו רצון להטיב.
כב. קידוש החודש/דרגות הסולם/רב"ש
כב. קידוש החודש
"החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב). ופירש רש"י, "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו "כזה ראה וקדש"".
המפרשים שאלו, מה הוא שהיה קשה כל כך למשה ענין קידוש הלבנה. ועוד מה הענין, "והראה לו באצבע", מה מרמזת לנו תיבת אצבע.
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שענין הלבנה מרמז על מלכות, שענינו הוא קבלת עול מלכות שמים. שהיה קשה למשה, איך להגיד לעם ישראל, שיקבלו עליהם עול מלכות שמים, בזמן שהם מרגישים הסתרה. והשכל מחייב, שאילו היה בא לעם ישראל שיקבלו עליהם בחינת מלכות שמים עם איזה גילוי אלקות, אז יש מקום לדבר עמהם. אבל עם הכוונה שהלבנה היא לא בזמן המילוי צריך לקדש אותה אלא בעת המולד, ואז עוד לא ניכר איך שהיא מקבלת אור השמש ואז אינה מאירה, ואז זמן שצריכים לקדש אותה.
הפירוש הוא, שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת.
ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם.
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך הוא, אם אתה תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן להאמין. מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא כנ"ל, הוא צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים.
וזה שנתקשה משה, איך הוא יכול לבוא לעם ישראל עם בחינת שיפלות כזאת. ועל זה הקדוש ברוך הוא הראה לו באצבע ואמר לו "כזה ראה וקדש", היינו בחינת לבנה בזמן המולד, שעוד לא ניכרת בה מעלתה.
ודוקא על ידי קבלת מלכות שמים בבחינת שיפלות, יתגלה אחר כך על בסיס זה מה שאמרו חז"ל וזו לשונם, אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר, "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", עד כאן לשונו (תענית ל"א).
נמצא, הרמז שהקדוש ברוך הוא מראה באצבע את הלבנה ואמר לו, "כזה", זוכים על ידי זה שכל אחד ואחד מראה באצבעו, "הנה אלקינו זה".
לאתי היקרה,
כשאת כותבת ".. הבחינת דלהטיב שאנו משיגים…", את מתכוונת לאמר שאת בעצמך משיגה את הבחינה להטיב או שאת כותבת מה ששמעת מאחרים ואז זה בודאי לא "ממעשיך היכרנוך".
תודה אתי המאמר האחרון מסביר מאוד יפה את ההרגשה שלי שאני נמשכת רק למקום הזה לעיסוק הזה וחוץ מזה הכל ריק ,ומנסה למצוא את הקשר האמונה המחודשת בבורא ,מרגישה חובה בהפצת התורה,בלי שברור לי לגמרי מה זה הדבר הזה בכניעה דבר שמאוד לא אפיין אותי עד כה.
רב יקר מאוד מתוך המאמר הזה אני מבינה את גודל הקושי שאתה נמצא בו כמו משה רבנו ניתן לך תפקיד להפיץ את חכמת הקבלה בלי שתוכל להצביע על משהו ממשי ולהגיד לעם כך זה יראה כדאי לכם אני מקווה עבור כולנו שנהיה ראויים להשיג במהרה מתוך החושך את הלבנה במלואה.אמן.