קבוצה פלוס/מינוס הבורא

שאלה: אם אני משקיע את כל כוחותיי בהשפעה לקבוצה, האם זה יוצר בתוכי את הרצון הנכון?

תשובתי: אם אני דואג לקבוצה, זה כבר מעלה אותי מדרגה אחת למעלה, אפילו אם החברים לא מחזירים לי דאגה. כי בכך שאני משרת אותם, אני מתחיל לספוג את הרצון שלהם, אפילו אם הם לא מעבירים לי אותו במכוון. אני נכלל בתוכם בדרגה עמוקה יותר.

כל אחד מצייר לעצמו את התמונה בהתאם לפגמים של עצמו. מבחוץ אני רואה את הפרצופים הרדומים של החברים, אבל כשאני מתחיל לדאוג להם, אני שוקע במימד הפנימי ומגלה את הרצון שלם, את הקשר ההדדי, את מה שהם בעצמם לא מרגישים.

ולכן כל העניין הוא: איך אני מסתכל על הקבוצה. אם אנחנו שווים, אז אני כמו אחד החברים. הם כמוני ואני כמוהם. כשאני מסתכל על החברים ממעלה למטה, זה כבר עניין אחר. אם הם גבוהים ממני, אז אני רואה את הקבוצה עם תוספת הכוח של הבורא, שמצטרף אליה (קבוצה + בורא). ואם הם נמוכים ממני, אז אני רואה את הקבוצה פחות הכוח של הבורא (קבוצה – בורא): לפי מידת האגו שלי, נדמה לי שיש לי יותר כוחות ויותר הבנה שאני מיוחד ומגיע לי יותר.

אם כן, הכול תלוי בעבודה שלי על האגואיזם: או שהוא בפלוס, או שהוא במינוס, אם אני מסוגל לשלוט עליו.

אם אני יכול להעמיד את החברים מעליי, אז אני מגלה בהם אלמנט נוסף: בורא (+בורא) אני רואה שהם לא יודעים את זה, אבל אני בעצמי מגלה שהבורא הוא זה שמאחד אותם, בונה אותם ומכוון אותם. אני מתחבר לכך ורוצה להפוך להיות השותף שלו, כשאני עובד יחד איתו בקבוצה. אני לומד ממנו, ובזכות זה אני מתחבר טוב יותר עם החברים.

ואז, כתוצאה מהחיבור, אני צריך להיות איתם בשווה. ולאחר מכן מורידים אותי, על ידי הכבדת הגאווה.

כתוצאה מכך אני מרגיש הבדלים שונים, עליות וירידות ביחס לקבוצה. ואני מנצל את כל שלושת המצבים, כמו בוכנה של משאבה, כדי להפיק כוח עוד יותר גדול של הבורא ולהתכלל בתוכו שוב ושוב. בעולם שלנו אין לי מקום אחר שבו אני אוכל לגלות את הבורא. הדרך היחידה היא להתכלל בקבוצה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 10.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
יהיה לנו טוב בדרך?
לא צריך לזייף
השפעה ללא שכר