קבוצה היא מגבר הופך

שאלה: במערכת החינוך הרגילה האדם מבין פחות או יותר במה להשקיע מאמצים. נניח, בבית הספר התלמיד מקשיב בתשומת לב למורה, רושם, עושה שיעורי בית, משקיע מאמץ אינטלקטואלי רב וכוח רצון, ולא מרשה לעצמו לנוח. דבר דומה קורה כאשר האדם מתבגר: במקום לבלות, הוא עובד. המאמצים הללו מובנים. מהם המאמצים האינטגרליים על האגואיזם? האם יש כאן מקום למאמצים כוחניים?

תשובה: למעשה אין. אם האדם בונה את עצמו נכון ביחס לקבוצה, לסביבה, ועושה זאת באופן שהיא תשפיע עליו והוא עליה בצורה חיובית – אז הפעילות ההדדית הזאת גורמת לאדם להשתנות מרצון, מבלי שהוא ישים לב. הוא בעצם משקיע מעט מאוד מאמצים כוחניים כדי למשוך על עצמו את ההשפעה החיובית של הקבוצה.

הרי אם אני משקיע מאמץ כוחני קטן בקבוצה והקבוצה, שמאורגנת באופן מסוים, מגיבה בצורה נכונה, אז הארגון הנכון הזה של הקבוצה מייצר כוח שמשפיע עליי. לבקשה הקטנה שלי היא מגיבה כך שהיא משנה אותי מיידית ונכון. כלומר, באמצעות מאמץ קטן, בקשה קטנה לשינוי כלשהו, אני מקבל הגברה פי אלף של הדחף שלי, ומשתנה. כלומר, הקבוצה היא סוג של מגבר הופך, שפועל עליי בקשר הפוך ומאלץ אותי להשתנות.

מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ההנהלה הרוחנית של הקבוצה
קבוצות ל"גיל הזהב"
מאמצים משותפים