קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לאחרונה התפרסם ב-The Guardian סקר שהקיף 10,000 צעירים בגילאי 25-16 מעשר מדינות בעולם. הסקר מצביע על תופעה חדשה שמתעוררת בקרב בני נוער, הם מעידים על כך שכשהם מתכננים ומדמיינים את חייהם כבוגרים, הם מרגישים חרדה מהמחשבה על אסונות הטבע הצפויים וחושבים איך יביאו ילדים לעולם הזה.
המחשבה הזו מעוררת בהם הרגשה קשה של משבר אמון מול המבוגרים שמדחיקים את ממדי האסון. האם זה לא מפתיע לגלות שדווקא בני נוער שנקראים דור המסכים, ומעידים עליהם כעל כאלה שלא אכפת להם, פיתחו רגישות וחרדה בנושא שלא קשור לאינדיבידואל אלא מהווה בעיה גלובלית?
תשובתי: הם לא מרגישים את זה כבעיה גלובלית, הם מרגישים שזו בעיה שלהם. כשהם הגיעו לעולם, אף אחד לא שאל אותם אם הם רוצים להיוולד או לא. הכנסנו אותם לתנאים שמלכתחילה הם סובלים מהם, לא בגלל שאין להם מה לאכול, אלא מפני שהעתיד שלהם בסכנה. הם רואים שבטווח הרחוק לא יהיה טוב, ויותר מכך יהיה רק יותר ויותר גרוע. המדינה שבה הם חיים, העם, כל העולם, הכול נמצא בהתדרדרות מתמדת ובלתי פוסקת. אין תקווה לעתיד טוב יותר. עלינו להבין, ככל שזה נראה לא ריאלי, שהכול תלוי רק בחיבור בינינו. בקשר בין בני האדם אנחנו פועלים על הטבע בצורה ישירה, ורק בכך תלוי השינוי באקלים, מצב המדינות וגם מצב כדור הארץ. בשינוי הקשר בינינו לטובה, ביכולתנו לשנות את הכוחות הגלובליים שביקום, כי בסולם ההשפעה אנחנו דרגת המדבר, נמצאים גבוה יותר מהכוחות שפועלים בטבע כולו.
