צעד ראשון מהמישור כלפי מעלה

מלמעלה מביאים את האדם למקום הבחירה החופשית שלו, והחופש שלנו הוא לא בלבחור תענוג או ייסורים. הם כבר הביאו אותי לאותו המקום, למצב הזה, וכעת הבחירה שלי היא מעל התענוג והייסורים, במימד העליון.

ישנו איזה מישור של העולם הזה שבו הוליכו אותי והביאו אותי ממקום רע למקום הזה, אשר היה נדמה לי כטוב (כלומר היכן שיש פחות ייסורים). כעת אני חייב לבחור! לא בין מצב רע ומצב טוב, הרי אינני יכול לצאת מהמקום הזה, להיכן שלא אצא ממנו, שם יהיה גרוע יותר, כלומר רע יותר גדול.

 

לכן, במישור העולם הזה אני נשאר באותו המקום, אך אני חייב לצאת ממנו כלפי מעלה, למימד אחר. אני חייב לבחור כאן ערכים אחרים, חדשים לגמרי, הנקראים "טוב ורע" ביחס ל"קבלה או השפעה",  "אמת או שקר", ולא "תענוג או ייסורים" שאותם הייתי בוחר קודם.

תענוג וייסורים הרגיש הגוף הבהמי שלי, ואילו אמת ושקר מרגיש האדם שבי. כלומר הבחירה שלי היא כדי לפתח בתוכי אדם מגֵן רוחני. בזה הבחירה החופשית שלי, ביחס לדאגות חדשות, מטרה חדשה, מימד אחר לחלוטין. אז כל מה שנשאר למטה בעולם הזה, אני תופס רק במידת ההכרחיות, ובוחר לעסוק באדם שבי.

יש לי נקודה שבלב, הרשימו הרוחני הראשון (הגֵן) שממנו אני מתחיל לפתח את האדם שבי. כיצד? – על ידי בחירת הסביבה, הספרים והמורה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 24.05.2010