דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / צימאון באוקיינוס של מים

צימאון באוקיינוס של מים

מיכאל לייטמן

מלמעלה שולחים לנו עייפות בכוונה. נדמה לנו, שברוחניות אין שום טעם, ושבשיעור של היום מדברים על אותו דבר, כמו אתמול. והעייפות הזאת שבנו רק תלך ותגבר. אם האדם לא יקבל כוח מהסביבה (קבוצה, ספרים), הוא לא יוכל להמשיך בהתקדמות רוחנית.

אבל את רוב הכוחות נותנת לנו ההפצה של חוכמת הקבלה, כשאני מעביר את הידע לאנשים אחרים. אני יוצא מהשיעור יותר ערני, הרבה יותר חזק, מאשר לפני השיעור. כי אני מתחבר לרצונותיהם של המון אנשים, ויחד אנחנו חיים את החומר. בתוך הרצונות החדשים שבי, אני מגלה עוד יותר לעומק את העולם. גילוי זה מורגש בתוכי כהופעתם של כוחות חדשים, וזה מחייה את הנשמה.

ואם האדם לא מקבל הנאה, כוח חיות מהשיעור ומההפצה, סימן שהוא לא מתחבר לרצונותיהם של החברים. תיקון אפשרי רק בחיבור ואיחוד של הקשר השבור בין הנשמות. עלינו לתקן רק את השבירה; ברגע שאנחנו משיגים את החיבור הראשון זה עם זה, אנחנו מיד, במידת החיבור הזה, מרגישים אותו, מרגישים את העולם העליון.

האור, הרגשת החיבור, השפעה, אהבה – זה לא צריך להופיע משום מקום, אלא זה צריך להתגלות ולהופיע בנו, אם אנחנו משיגים את תכונת ההשפעה. התכונה הזו באה מהבורא ועוטפת אותנו.

אנחנו שקועים באוקיינוס של אור! בדומה לאוקיינוס מים, אבל אין לנו כוס למלא אותה! לכן איננו מרגישים, שמסביבנו מים. אנחנו יכולים להרגיש אותם רק בתוך הכוס שלנו. תחברו כמה נשמות יחד, תיצרו כלי ואז תרגישו את העולם הרוחני! זה כל כך פשוט…

כשהרוחניות סוף סוף מתגלה לאדם, הוא נדהם, שכל הזמן הייתה ממש לידו, ולמה הוא לא גילה זאת לפני עשר שנים?!

רשומות קודמות בנושא:
בחיפוש אחר החיים
מיישר הנשמות
נגד רוחני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7viK4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest