דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / צילום מיידי של היחסים הפנימיים

צילום מיידי של היחסים הפנימיים

laitman_2010-06-07_zohar_9036.jpg

"פרצוף רוחני" זה ביטוי היחס, הרצון שלי כלפי הזולת. זולת, זה אדם אחר שאני מרגיש בתוכי לאחר שכבר תיקנתי את היחס שלי כלפיו או הבורא.

ה"פרצוף" מבטא את מידת ההשפעה שלי ואת צורתה. כל ה"פרצופים": אבא, אימא, ישראל סבא, תבונה, זעיר אנפין, נוקבה, עתיק, אריך אנפין – הם צורות יחס שונות, מערכות קשר שונות.

"פרצוף", זאת מערכת הקשר בין הבורא לנברא. הבורא נקרא "כתר", והנברא – "מלכות". כל יתר הספירות, הן תכונות ההשפעה שמגיעות מצד הבורא שהנברא צריך לקלוט, להעתיק על עצמו. צורת קשר מסוימת שכביכול מצולמת מיד נקראת "פרצוף". הבורא מתוך ה"כתר" שלו, מהרצון להשפיע הכללי שלו מעביר לי שמונה הפעלות: חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. ואני בתוך התכונה שלי, בתוך הרצון להנות, מרגיש את ההשפעה הזאת מספירת יסוד האחרונה, שם כל התכונות דהשפעה מתקבצות ביחד ואני פועל בהתאם לכך.

אני מרגיש את עצמי, את הרצון לקבל שלי, כהרגשה נעימה או לא נעימה. אם אני מגלה שרע לי, אז המערכת הזאת פועלת כך שאני לא רואה מי גורם לי את הכאב הזה. נדמה לי שהסובבים אותי אשמים בכל זה, ולפתע אני רואה מסביבי עולם שלם.

אבל אם אני מתחיל לתקן את עצמי, משתדל להצדיק את הבורא ולאהוב את הזולת, ודרך האהבה הזאת משתדל להגיע לאהבת הבורא, כלומר לסדר יחס הנכון עם העולם שמחוץ לי, אז אני מגלה שהכול מסודר רק לטובתי. אני מתחיל להשתנות כך שבכל רגע בחיי אני משתדל לראות את כולם יפים, טובים, נכונים.

בהתאם לכך, עליי כל הזמן להשתנות, ובצורה כזאת אני מתקן את עצמי. אם אני רוצה להרגיש סביבי עולם מושלם, אז אני צריך בהתאם כל הזמן לשנות את עצמי כדי לראות זאת וכל הזמן לתקן את האגו שלי. זה נקרא "אהבת חברים" – אני כל הזמן רוצה להיות איתם בהרמוניה, בקשר, באהבה, בהשתתפות, ודרכם להגיע לבורא. ועל ידי המנגנון הזה אני משנה את עצמי ללא הרף.

אני כל הזמן משתנה מבפנים, אבל כך שבכל הכוח משתדל לראות אותם גדולים ככל האפשר בעיניי. ובמקרה כזה, ללא ספק, אני מתקן את עצמי.

כך אני עובד על המבנה שקושר אותי עם הבורא – על ה"פרצוף" שלי. בינתיים ה"פרצוף" הזה לא מושלם, ולכן אני לא מרגיש בו קשר הדדי, כמו בין שני אוהבים: "אני לדודי ודודי לי". אבל אני בכל זאת מתקדם לקראת זה.

תראו אילו הזדמנויות נפלאות לעבודה נותנת לנו הקבוצה והסביבה. מספיק לי רק כל הזמן לבדוק את עצמי: "מה אני חושב עליהם? מה אני מאחל להם? כיצד אני מתחבר אליהם? האם אנחנו יחד או עדיין לא?".

הכול נמצא לפניי וכל זה, ללא ספק, מכוון בדיוק כלפי הבורא. זה נעשה באופן אוטומטי, הרי הוא עומד מאחורי כל זה. אני יכול להיות בטוח בכך, אני אפילו לא צריך לבדוק. בוודאי שאני צריך לשמור על הכוונה כלפי הבורא, מפני ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", ועליי מלכתחילה להתכוון אל הבורא. אך יש בידי כלי מדידה ובדיקה מצוין, שמצביע בבירור מה עליי לעשות במצבי.

מתוך שיעור על פי "תלמוד עשר הספירות", 14.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בשדה הכוח של החסדים
להרגיש את כל צורות העליון ולהסכים
שני צדדים של מחשבת הבריאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JgjyT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest