דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / צוללן אמיץ בגלי האור

צוללן אמיץ בגלי האור

laitman_2007-03_ba-iam_066_wp.jpg

אם אני עולה למעלה ומגיע לאיזה מגע עם האור, אז אני כאילו עליתי מעל פני המים. ואז אותו האור מתחיל לפעול עליי ומוריד אותי חזרה למטה, מתחת לפני המים, כדי שאני אברר את החלקים, הרצונות המקולקלים החדשים.

ואני שוב עושה מאמצים ומעלה את עצמי למעלה, ושוב אותו האור מוריד אותי עוד יותר למטה לעומק. וכך זה נמשך, עד שאני גומר את כל התיקונים. לכן לא צריך לחשוב שיכולה להיות איזו שהיא פעולה אחרת: העבודה שלנו היא כל הזמן להשתדל לעלות, לצאת מעל פני המים, והעבודה של האור היא כל הזמן להוריד אותנו חזרה למטה. אותו האור שאנחנו משיגים בזמן העלייה הוא גורם לירידה הבאה שלנו.

כך לסירוגין מתחלפים האור והחושך, ובזה מאפשרים לנו לעבוד. לכן כל העבודה שלנו היא רק לתת יגיעה ולהשתוקק לעלות, לצוף מעל פני המים. ובוודאי, שאנחנו לא נקבל שום דבר אחר חוץ מירידות וכך עד גמר התיקון, כאשר נגיע ליום שכולו אור. כלומר אנחנו נעלה את עצמנו, ולאור כבר לא יהיה צורך להוריד ולהטביע אותנו, אלא רק למלא את ה"כלים" שלנו. כך אנחנו נישאר מחוברים ודבוקים עם האור במצב של גמר התיקון.

חשוב לזכור, שכל הפעולות נובעות מהכוח היחיד, מאין עוד מלבדו, ושרק האור פועל. וגם היגיעה שאנחנו נותנים שעל ידה אנחנו מעלים את עצמנו למעלה, אפשרית רק על ידי האור. לעלות, זה אומר, לחבר את עצמנו לאין עוד מלבדו, שהוא טוב ומטיב, בכך שמבינים שהכול בא ממקור אחד.

כל מה שאני רואה עכשיו, זה התלבשות של הבורא בתוך ה"כלים" שלי, אבל רק בגלל קלקול ה"כלים" שלי אני בינתיים לא יכול לגלות ולהרגיש אותו בהם. אני צריך להשתדל לגלות אותו, כי זה גורם לו נחת רוח.

מתוך שיעור על מאמר קכ"ז מספר "שמעתי", 20.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אור שמציל ומטביע אותי
לילה יהפוך ליום, ויום ללילה
אורו של הנר החדש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JtHwH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest