דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "פתחי לי, פתח כחודו של מחט"

"פתחי לי, פתח כחודו של מחט"

laitman_2009-07_0181_70.jpg

זוהר: פרשת אמור, סעיף קכ"ט: פתחי לי, פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לך שערים עליונים… וע"כ דוד, כשרצה לכנוס אל המלך, אמר, פתחו לי שערי צדק, זה השער לה'. שערי צדק, המלכות, הוא פתח לכנוס אל המלך. זה השער לה', למצוא אותו ולהדבק בו. וע"כ, פתחי לי אחותי רעייתי. כדי להזדווג עימך ולהיות בשלום עימך לעולמים.

באחת מהאיגרות שלו כותב בעל הסולם על הכניסה לרוחניות: לפנינו ניצב קיר, אנחנו הולכים לידו, מחפשים פתח לכניסה ולא מוצאים. אך באותו הרגע, כשהאדם הופך להיות דומה לֵמה שנמצא מעבר לקיר, מתהווה בקיר פתח לכניסה.

כך נכנסים לרוחניות: לפניך קיר אטום לחלוטין, ואין בו שום פתח לאור, ופתאום נגלה לך הפתח לכניסה.

בעולם הגשמי אנחנו יודעים שבמקום ההוא ישנה הדלת, היא סגורה אך ניתן לפתוח אותה. ברוחניות אין דלת, לא רואים שום דבר מראש, הכול נסתר לחלוטין. לא ניתן אפילו לתאר ולדמיין שמשהו יכול להיפתח כאן. ופתאום הפתח נפתח.

הכול מתרחש בהתאם להשתוות התכונות של האדם העומד ליד הקיר והבורא שעומד מאחורי הקיר. אם יש ביניהם השתוות צורה, אפילו באחוז אחד, האדם יכול להיכנס פנימה, בתנאי שהוא רוצה להיכנס רק באחוז האחד הזה,  ואת כל השאר להשאיר בחוץ, כלומר להתחבר עם הבורא רק ברצונות המתאימים אליו. נפתח לפניו הפתח והוא מוצא את עצמו ברוחניות.

תיקון הרצונות שלנו מביא אותנו בסופו של דבר לרצון הנקרא "שער לה'".

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 30.04.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אל תפספס את הדלת!
רק עוד צעד אחד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RVdte

One comment

  1.  אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / שמעתי / יח. מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה

    …הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל, לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך, מעל עיניו ולבו.

    וענין הבכיה, הוא דבר חשוב וגדול. וזה, כמו שאמרו חז"ל, "כל השערים ננעלו, חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים. ואמר, שזה דומה לאדם המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ, ודבר זה נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה, וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום, לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, ועל זה אמרו, כל השערים ננעלו, חוץ משערי הדמעות.  

    http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/31773

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest