קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע בכנס "קבלה לעם" העולמי הבורא לא העביר את משה דרך המחסום והשאיר את פרעה לסדר את הכיסאות?
תשובתי: איפה היה המשה שלנו, כדי לבקש את היציאה ממצרים? איפה הייתה הצעקה שלנו לבורא? שם היה נוכח רק פרעה. אנחנו לא דרשנו את הבורא כדי שהוא ישבור את הקיר שבינינו, כל אחד חיכה: "נו מתי הוא סוף כל סוף יתגלה?! אני רוצה מילוי!". פרעה עדיין שלט בתוכנו.
יתרה מזה, אנחנו הרגשנו שהוא זה שמהווה עבורנו מכשול. זה היה גילוי אמיתי, אנחנו ראינו מה מפריע לנו, מה מתנגד לאיחוד שלנו. לא במקרה אני מייד זרקתי לאולם מילים על כך שאנחנו חייבים לחשוב על הקשר ההדדי, חייבים לשקוע, למצוא חוטים קרועים בפנים ולקשור אותם. לא ריקודים, לא דיבורים, אלא כל אחד מופנה לתוך עצמו וחושב רק כיצד להתאחד עם כולם.
ומה קרה? – המכונית נעצרה. הסתבר שאיננו מסוגלים לזה. וטוב, כי הרי התגלה לי דבר חשוב: אנחנו מנותקים מהאחרים, אין קשר. כל החוטים והערוצים חתוכים. אין שום דחף. כל מה שרק אפשר, רק לא להתאחד עם האחרים, לא לקבל את מחשבותיהם ורצונותיהם ולא להיות חדור בהם, כדי שהם, חס ושלום, לא ייהפכו להיות כמו שלי עצמי. זוהי שליטת פרעה. אך איפה הצעקה? – כן, אנחנו מנותקים, מבודדים זה מזה, אך היכן הצעקה על כך שאנחנו חייבים להתחבר? למה אתה לא בא ולא מחבר אותנו?!
אין לנו בינתיים צורך בצעקה הזאת. בינתיים איננו מרגישים שהבורא צריך להפוך להיות כאן לאלמנט (גורם) העיקרי. אנחנו עדיין מניחים שצריכים להתאחד בעזרת כוחותינו. "נשתדל, וזה יצליח". אך האם זה אפשרי עם התכונות האגואיסטיות שלנו?
הנחיצות בבורא חייבת להיוולד מהעבודה המשותפת שלנו, כשהקבוצה תחייב כל אחד לגישה כזו ותשכנע אותי שרק הבורא יתקן את המצב. דרושה לנו עבודת הבורא, ולא עבודת "קבלה לעם". מאיתנו נדרשת רק בקשה. כשאנחנו נשׂיג את הדרישה הכלל-עולמית הקולקטיבית הזאת, כדי שהוא יתקן אותנו, אז באמת נעלה למדרגה חדשה.
מתוך שיעור בנושׂא "שאלות ותשובות", 19.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הקיר בפנים
עכשיו זהו הזמן הטוב ביותר!
לא סתם לרצות
איך אפשר לדרוש באמת להתחבר אם אנחנו עדיין ברצון לקבל?
אנחנו בכנס דרשנו להתחבר כדי לקבל מילוי. זה לא נקרא "לא לשמה"?