קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הטעות העיקרית שלנו היא, שאנחנו מבדילים, מנתקים את הקבוצה, את האנושות ואת המציאות מהבורא. אנחנו לא מבינים שלא צריך לטפל בו, אלא צריך לעשות סדר במציאות, לתקן את ה"כלי", כפי שנאמר: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו", מפני שהתורה כולה היא חוק אחד של "ואהבת לרעך כמוך".
התורה מדברת על האהבה לבורא כמצווה האחרונה שאליה אני מגיע אחרי כל הפעולות הקודמות. ברור שאני התכוונתי להגיע אליה מלכתחילה, ודווקא לשם כך עשיתי את כל הפעולות, אבל אני לא מגיע לזה מייד, אלא רק משתוקק לזה.
בהתחלה האדם מברר לאורך זמן, מה צריך להיות היחס שלו כלפי הבורא, עד שסוף סוף הוא מתחיל לשמוע שזה נקרא השפעה ואהבה. האדם מתחיל לשמוע, כלומר יש לו תגובה פנימית, הרגשה, שזה באמת כך ושכל העולם, כל המציאות, כל האנושות ניזונים רק על ידי הכוח האחד הזה.
אחר כך אני מתחיל להבין שאפשר לרכוש את הכוח הזה בפועל, כלומר מתוך הכרה ובמציאות ולא סתם במילים יפות כפי שכל העולם עושה, רק במקום שנקרא "קבוצה", חברה מיוחדת. אני נכלל בתוך הקבוצה ודרכה מתכוון להשיג את הבורא, לברר בתוך אותה החברה את התכונות שלי ולתקן אותן כדי להתחבר עם החברים "כאיש אחד בלב אחד", ובתוך החיבור בינינו לגלות את הבורא.
אם אנחנו נצליח להתחבר לאחד, אז גם הוא יתגלה כאחד. לכן, נאמר "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ואז החברה הופכת להיות חשובה לי כמו הבורא, בעצם, הם נעשים כאחד.
ואחר כך אני מתחיל להבין שהבורא בעצמו לא קיים! אלא היחסים בינינו שאנחנו מבררים ומגיעים להדדיות, לחיבור, לקשר שמתגלה בינינו, שבנינו בינינו, זה נקרא ה"בורא".
כל פעם שאנחנו משיגים דרגת קשר מיוחדת בינינו, יש לנו בורא חדש, אחר, יותר גבוה ויותר גדול. האור מתגלה בעוצמה יותר ויותר גדולה. ועליי כל הזמן לחבר "ישראל, אורייתא וקב"ה". אני (ישר-אל) מגלה בתוך הקבוצה חיבור "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך", את כל התנאים של הערבות ההדדית, כדי לגלות את התכונה שמחברת, מקשרת וממלאה אותנו שנקראת "השפעה" ו"אהבה", או ה"בורא".
לשם כך יש לנו את כל הכלים הנחוצים, כל התנאים. אין מחסור בשום דבר, אלא צריך רק לעבוד על זה יותר ו"מה שבכוחך לעשות, תעשה". ואז בתוך הקשר בינינו, בתוך הכלי המשותף אנחנו נגלה את המאור המחזיר למוטב שיתקן את הכלי שלנו, ואחר כך נגלה את האור שממלא אותו.
צריכים כל הזמן לעבוד על זה, כאילו מכינים בצק, לשׁים אותו כל הזמן עד שהכול מסתדר ובמיוחד בהרגשה. לפעמים מגיעה ההבנה ולפעמים היא נעלמת. אבל היא צריכה לחדור כבר לתוך הלב.
אתה יכול לבדוק את עצמך שכבר בהתחלה יש לך חשיבות להגיע לחיבור בינינו. אחר כך אני מתחיל להתרגש מזה ממש עד הדמעות, החיבור בינינו שמתחיל להתגלות לנו מעט, נראה לי כל כך נהדר.
אבל אחר כך מתחיל להתגלות לי השלב הבא שבו מתעוררת בי שנאה, דחייה. כל זה עוד לפנינו… ורק אחרי ההבנה עד כמה חשוב החיבור והרגשת החום שמתגלה בתוכו, הרגשת הבהירות והנחיצות בו, אז פתאום כנגד זה, מתחילה להתגלות בי דחייה ושנאה.
היא עולה מתוכי ואני לא מסוגל לשלוט בזה כי זה ה"פרעה" שלי. אבל אני כבר מבין את הכול מקצה לקצה, גם מכיוון הבורא וגם מהכיוון של ה"פרעה".
כבר מתחילים בתוכי הבירורים ביניהם. נקווה שבקרוב אנחנו נגיע לשנאה כזאת, דווקא אחרי שכבר עברנו את השלב שהרגשנו בו מתיקות וחום של חיבור.
מתוך שיעור על פי מאמרו של רב"ש, 06.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מעוניין להחליף דירת קרקע בדירה בקומה א'
החיבור שהורס את הרע
האהבה תמיד נמצאת למעלה מהשנאה
