דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / פרטים לדיוקנו של הבורא

פרטים לדיוקנו של הבורא

בהימצאנו בצד הזה של ה"מחסום", איננו רואים את הסיבות של הפעולות שלנו, ונדמה לנו שאנחנו עצמאיים. אולם למעשה, התוצאה כבר נקבעה ומזמינה בעצמה את הפעולה שמובילה אליה.

שאלה: אבל נאמר שגם אם השכר מובטח, בכל זאת, אנחנו צריכים לבצע את העבודה שלנו. אז האם זוהי העצמאות, הבחירה החופשית?

תשובתי: הלוואי שנגיע לזה ונראה שכל עולם אין סוף נפרש לפנינו. מסתבר שמה שלא תעשה, הבורא נותן לך כל טוב, אבל בדומה לאורח שיושב מול בעל הבית, אתה מוכל לקבל ממנו משהו רק דרך "צמצום" ו"מסך".

שאלה: וכל פעם האדם צריך לקבל את ההחלטה הזאת: "עכשיו אני אקום ואבצע את מה שצריך"?

תשובתי: בוודאי. ואז מתגלה לך ההשפעה מצד הבורא.

רוצים ללמד אותך לקבל על מנת להשפיע. מצד הבורא אין שום הגבלות, אבל הוא עושה את זה כדי להביא אותך לדרגה שלו שבה אתה תרכוש הבנה, הכרה, ולא סתם מילוי, שמהווה רק אמצעי. אם תקבל יותר או פחות, זה רק אמצעי, ואילו המטרה היא להגיע לדבקות.

דבקות זה לא מילוי, אלא ההנאה מזה שאני דומה לבורא. הוא נמצא למעלה מהמשחק של "אורות וכלים". וזהו המימוש של ה"נקודה שבלב", זאת ההנאה העליונה ביותר.

מצד אחד, אנחנו אומרים שתכלית ההתפתחות שלנו היא הדבקות. מצד שני, אנחנו אומרים שתכלית הבריאה היא הנאה ותענוג. ולכן יוצא שהדבקות שווה תענוג.

למעשה מדובר תמיד על מידות של תענוג. כי הרצון, הכלי, לא מרגיש שום דבר חוץ מזה. התענוג ניצב מאחורי כל הפריטים של התפיסה שלי. לדוגמה, אני מבדיל צבעים לפי המידה שהם גורמים לי לתענוג.

בכל מקרה, אנחנו מודדים תענוגים ובדרך כלל מתחברים לפי הצורות שלהם, מפני שיש לנו מבנה זהה. מעלה ומטה, כוח וחולשה, חום וקור, אנחנו בודקים הכול לפי העיקרון הזה, הכול נובע מתוך ההתפעלות של הרצון מהמילוי, או מחוסר מילוי.

הרצון שלנו מתחלק להרבה אבחנות וגוונים, שנקבעים על ידי חמשת החושים שלנו, לפי טווחים ומדרגות תואמות. כך או אחרת, חוץ מרצון אין שום דבר. הכול נמדד עבורי על ידי הרגשה, אפילו הדברים הניטרליים ביותר. ומה שלא נוגע ברגש בכלל, את זה אני לא מרגיש, לא מזהה. לכל אבחנה שלי נצמד "סימן רגשי" ואותו אני מודד. מאחורי כל המילים והשמות נמצא הרגש, המצב שבו נמצא הרצון שלי. על זה מבוססת השפה שלנו.

שאלה: ידועים לי התענוגים שממלאים אותי. אני יודע לֵמה אני משתוקק. אבל מה זה אומר "להיות דומה לבורא"? איזה מילוי זה? הרגשת שייכות למשהו גדול?

תשובתי: אם תיקח את הפנימיות של הלב שלך, משהו מאוד עמוק ואישי ותשתדל לחבר את הניצוץ הנסתר הזה במרכז הקבוצה, אז אתה תממש את ה"נקודה שבלב" שלך.

שאלה: וזה נקרא להיות דומה לבורא?

תשובתי: כן. כי מרכז הקבוצה זה התיאור של הבורא. תמונה כזאת מצטיירת בכלים שלך. אינך יודע מה זה אור בפני עצמו. עבורך אור, זו תופעה שמתגלה בתוך הכלי. כאשר הכלים שלנו מחוברים יחד, כאשר כל אחד מבטל את עצמו ורוצה להגיע לחיבור של כל הנקודות לאחת, אז זה תיאור של הבורא. וזה נקרא שאנחנו דבוקים עימו.

באופן כזה, אם אני דבוק עם הקבוצה, אז אני דבוק עם הבורא. שם, בפנים, בין החברים, נמצאות כל האבחנות של הדיוקן שלו…

מתוך שיעור על הקדמה לתלמוד עשר הספירות, 17.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
השפע הוא השפעה חסרת גבולות
ויהפוך הנֶגע לעונג…
אין דבר נעים יותר מאשר להרגיש את חיבוק הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mnqyD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest