קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם נכון הדבר שכתוצאה מלימוד הקבלה, אנו מתחילים להזמין על עצמנו את האור העליון, שמשנה את חיינו לטובה, אז למה אי אפשר להגיד את אותו הדבר על בריאותנו? סביר להניח, שאדם סובל לא יחשוב על התיקון הרוחני של עצמו, כי הוא עלול לא "להחזיק מעמד" עד לביצוע המשימה. ואולי המשימה שלו היא להוות דוגמה לאחרים, שיראו את חיי הייסורים שלו?
תשובה: לימוד חוכמת הקבלה אינו משפיע בצורה ישירה על הגוף הפיזי שלך, כי האור, שנמשך על ידי הלימוד, מפתח את הנשמה. ככל שהנשמות מתאחדות ביניהן לנשמה כללית אחת, נשמת אדם הראשון, הן משתוות יותר לבורא וזה מביא לכך, שהניגוד בין העולם שלנו לעולם העליון הולך ופוחת. כתוצאה מכך, נעלמים הכוחות הנוקשים והמתקנים, וביניהם גם המחלות. אבל כל זה נובע מהתיקון הכללי.
כמו כל מי שמוכרים את ה"קבלה", גם אתה היית רוצה שלימוד הקבלה ישפיע ישירות על בריאותך, אבל הבריאות לעולם לא תהיה תוצאה ישירה מלימוד הקבלה. מכיוון שזה תלוי במצבו (תיקונו) הכללי של העולם כולו. גם המקובלים הגדולים חולים ומתים, אף על פי שנשמתם היא נצחית.
הנשמה אינה קשורה עם הגוף בשום אופן, ומי שחושב שהנשמה והגוף משפיעים זה על זה, עובד עבודת אלילים (עובד את הגוף). אם תקשור לפרה פפיון או חוט אדום – לפרה זה לא ישנה דבר. לעומת זאת האדם יהיה משוכנע, שזה מראה על איזשהו כוח עליון והשכנוע הזה, הוא שעוזר לו מבחינה פסיכולוגית, כמו פלצבו (תרופת דֵמֵה).
ובנוגע לייסורים (צום, הגבלות וכו') – חוכמת הקבלה מתנגדת להם ובשום פנים ואופן אינה מקדמת אותם בברכה. מכיוון שרק האור העליון (אור התורה) גורם לתיקון והוא פועל רק על אלה, שלומדים לפי המקורות הקבליים האמיתיים – שבזמננו הם כתבי בעל הסולם.
