פרדוקס הגדילה

laitman_2010-04-14_7369_u-70.jpg

לצורך תפיסת העולם הרוחני אני צריך לעצב בתוכי חוש חדש שיתפוס ויבין, מה זה יצר רע. חוש כזה לא קיים אצלי עכשיו, ולכן אני לא יכול לזהות את הרע. איני מכיר אותו, אני לא יודע מיהו, מה הוא, ואיני יכול לבדוק את עצמי.

באופן כזה, קודם כל אני צריך ליצור, לקבוע בתוכי חוש להכרת הרע. כיצד ניתן לעשות זאת? אני מתאחד עם הסביבה, שאליה מביאים אותי, מתחיל לכונן עימה קשר ומגיע בהדרגה להבחנות חדשות, שנמצאת ביני לבין החברים.

אני מתאר לעצמי: מה יהיה אם נהיה מהודקים בינינו בקשר הדדי, אם באיזשהו רצון שלנו נרגיש את עצמנו כאחד שלם? בינתיים אני מדמיין ללא בסיס ריאלי ונותן לעצמי בזה דין וחשבון מלא.  מבלי ליפול ל"וירטואליות", אני חי במציאות, ובכל זאת מפנטז ומדמיין: "כיצד זה יכול להיראות. אני והם מאוחדים, אני להם, והם לי. אני מרכין את ראשי, מגביה אותם בעיניי כגדולי הדור. הם עוזרים לי, מכניסים לתוכי התפעלויות חדשות, מחייבים אותי להעריך מחדש את חשיבות המטרה…".

והנה, חשיבות המטרה, הרצונות, ההתפעלויות והכוונות שאותם אני מקבל מהם, כל זה לא היה לי קודם לכן. ואני מתחיל לעבוד עם זה. באופן זהה טיפת זרע מקבלת הזנה מאימא: מגיע אליה דם של הגוף האימהי, והיא גְדֵלה. כך גם אני נכלל מהבחנות חדשות, המשותפות ביני ובין החברים. הם מתגלים בתוכי עצמי, אך אני מרגיש את מה שאני מקבל מהסביבה, ועל בסיס זה גדל.

אם לא הייתי מקבל שום דבר מהחברים, אז גם לא הייתי גדל. אם אני מקבל, אני גדל. זה פרדוקס: כדי לקבל מהם הזנה, אני מבטל את עצמי, וכשאני מקבל הזנה, אני בעצמי גדל.

אז מה גדל בתוכי? הדמות שלהם. אני לא סתם מקבל "דם", כמו טיפת זרע שרק מהווה בפני עצמה אוסף של רשימות (מידע), אלא אני מתחיל להצמיח ולהתכסות ב"בשר", אך בהתאם לתכונות העצמיות שלי. בעיקרון, טיפת זרע יכולה לקבל הזנה מכל אחד ואפילו בתנאים מלאכותיים, ואילו ברוחניות תחילתו של האדם (עובר) מקבלת כוונה, ולכן הצורה שאותה הוא מקבל במהלך הגדילה, תלויה בסביבה.

ככל שאני תלוי יותר בחברים, כך אני גדל טוב יותר ומהר יותר, ובכך אני נאחז קרוב יותר בצורה האמיתית, קרוב יותר אליהם. אין ברירה אחרת: הצורה שאותה אני מקבל, זו צורת הסביבה שלי. העבודה שלי מורכבת מזה, שעליי כל הזמן לבטל את עצמי, לקבל מהם את הצורה שלהם ולהלביש אותה על עצמי יותר ויותר.

באופן כזה, ברוחניות, לפי מהלך הגדילה אני הופך להיות דומה להוֹרֶה, למדרגה העליונה, ומקבל את צורת הרחם של אמא, של הקבוצה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 12.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לגדול לפי רצוני
ביטול עצמי למען גדילה
הילד שמחפש את הוריו הרוחניים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Cs5XH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest