דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / פסח – מפילוג לאיחוד

פסח – מפילוג לאיחוד

לא צריך להיות נביא כדי לזהות שאורך החיים של הכנסת הקרובה יהיה קצר מועד, ללא כל קשר למי שזכה בבחירות. עובדה זו מולידה תהייה בדבר הטעם בכל המערכת הזו, אלא שבינתיים, כמו בעסקי השעשועים, "ההצגה חייבת להימשך"…

על אף כל התוהו ובוהו שיצרו הבחירות בארץ, הדמוקרטיה הישראלית ניצבת איתנה בבסיס המערכה הפוליטית. זו נקודה חשובה, מכיוון שתרבות הפלורליזם מאפשרת לנו לבחון את חוליי החברה שלנו בכנות, ולהכיר בפילוג שקיים בה.

הנה דוגמה לחולי שקיים בשגרה וזוכה לתאוצה בזמן הבחירות: מצד אחד אנחנו נהנים להזכיר את הערכים הנעלים של עם ישראל, לדבר על אהבת המולדת, על כך שבזמנים קשים אנחנו מתאחדים כאגרוף אחד עוצמתי אל מול האויב, ומצד שני אנחנו מרבים "ללכלך" זה על זה. מדהים לראות את הדרך שבה המועמדים לבחירות, העומדים בראש העם, משמיצים את מתחריהם רק על מנת לזכות בכמה קולות נוספים, עד שלפעמים נדמה שהם מנסים לזכות בבחירות לא למען מימוש הרעיון האידיאולוגי שהם מחזיקים בו, כי אם על מנת למנוע "מהאחרים" לממש את רעיונם. מה שאמור היה להיות חגיגת הדמוקרטיה והבחירה החופשית, הופך למרחץ של שנאה, בו בזמן שאנחנו מדברים על חשיבות האומה המאוחדת.

להשיב את הסולידריות

עם כל מערכת בחירות האומה שלנו נחלשת יותר, לאו דווקא מבחינה ביטחונית או כלכלית אלא בעיקר מבחינה רוחנית. רוח החיבור בינינו היא ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה, והמעט שנשאר ממנה הוא ששומר עלינו גם היום. על זה נאמר שאם אויבינו רוצים להשמיד אותנו, הם יכולים לנצור את נשקם ולאפשר לנו להתווכח עד שנגיע לנקודה שבה לא נוכל עוד לסבול זה את זה ונחסל את עצמנו…

הפלורליזם הוא ברכה רק כאשר הוא מתבסס על ההסכמה שריבוי הדעות משרת את הכלל ולא מפרק אותו. למעשה, המשימה הראשונה והעיקרית שלנו לאחר הבחירות היא להשיב את הסולידריות ולהציב את אחדות העם ביסוד החברה שלנו. רק כך נוכל לפתור את הבעיות שאנו מתמודדים איתן כעת בכלכלה, בביטחון, בחינוך וביחסי החוץ.

קיומה של מדינת ישראל מוטל בספק

אם נרצה בכך ואם לא, עיני כל העולם נשואות לישראל ולמתרחש בה. אין יום שעובר בלי שישראל תוזכר בחדשות העולם, ולרוב בנימה שלילית.

לפני כשבועיים, בסאות'המפטון שבדרום אנגליה, תוכננה לראשונה ועידה בנושא "זכות הקיום של ישראל", שעקב לחץ רב בוטלה.

אין מדינה בעולם שזכתה אי פעם בכבוד המפוקפק של הטלת ספק על עצם קיומה – לא צפון קוריאה, לא רוסיה של סטלין ואפילו לא גרמניה הנאצית! רק קיומה של מדינת ישראל הוא נושא לדיון, בלי להתחשב אפילו במדיניותה ובפעולות הממשלה שלה.

מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית רע עד כדי כך שהאוניברסיטה בסאות'המפטון התרברבה על כך שהיא הראשונה שיוצרת בירור כזה: "הוועידה הזו תהיה ראשונה מסוגה והיא תהווה אירוע חלוצי בדרך לעשיית צדק ושלום בפלשתינה ההיסטורית".

כשהפכנו לעם

השאלה על הלגיטימיות של מדינת ישראל מחזירה אותנו לנושא של איחוד עם ישראל ולחג הפסח. הדבר הראשון שהיהודים עשו בצאתם ממצרים היה להפוך לעם. זה קרה בהר סיני תחת ההתחייבות להתחבר "כאיש אחד בלב אחד". לפני האיחוד נחשבנו לנוודים ולא לעם. ברגע שנעשינו לעם, ירשנו את אדמת ארץ ישראל.

זה עובד גם בכיוון ההפוך: אם נאבד לחלוטין את האחדות בינינו, תישלל מאיתנו הזכות הראשונית והיסודית על הריבונות בארצנו, והוועידה על הלגיטימיות של מדינת ישראל תהפוך לתקדים לעוד הרבה ועידות אנטי-ישראליות. לפיכך עלינו להתאחד ולהשיב את זהותנו ואת הלגיטימיות שלנו כעם.

בוחנים אותנו בזכוכית מגדלת

אם נבחן את העובדות בשטח, נגלה שאנחנו מוסריים יותר כמעט בכל מידה, מכל מדינה שמעבירה עלינו ביקורת, ובכל זאת רבות ממדינות העולם ממשיכות להתייחס אלינו כאל השורש לכל הרוע. הסיבה לכך היא שאנו ה"עם הנבחר", עלינו לספק לעולם דוגמה טובה לחיי איחוד וערבות הדדית, כפי שחיינו עד שיצאנו לגלות האחרונה. כיום שורר בינינו פירוד, כך שאנחנו לא מממשים את תפקידנו ההיסטורי כלפי העולם. כשנשוב ונהיה מאוחדים, ירגישו שאנחנו המקור לכל הטוב בעולם – ממש כשם שרואים בנו עכשיו כמקור לכל הרע.

כשעמדנו למרגלות הר סיני ונעשינו לעם, קיבלנו הבטחה שנהיה "אור לגויים". בעולם מחפשים את האור הזה ומביטים בנו כמי שאחראים לספק אותו, אך כל מה שרואים זו אפלה שמתפזרת בינינו בעקבות הגישה החולנית שלנו זה לזה. וזה לא שאנחנו מהווים את הדוגמה הגרועה ביותר בעולם להתנהגות אנושית, רחוק מזה, אך היות ומתוקף תפקידנו כלפי האנושות אנחנו נבחנים "בזכוכית מגדלת", ועל כל מה שנעשה או לא נעשה נזכה לתשומת לב רבה מכל העולם, אז כשההתנהגות שלנו סוטה ולו במעט מן הטוב, העולם מגיב מיד בשנאה כלפינו ומטיל ספק בלגיטימציה לקיומה של ישראל.

פוסחים מעל השנאה

האמת היא שאנחנו לא אומה של פושעים, ולא משנה מה כולם אומרים, אנחנו יודעים שאין בנו שום רצון למחוק או להשמיד אומות אחרות, הרי זה סותר את "ואהבת לרעך כמוך" שהיא מהות הרוח היהודית. הפשע היחיד שלנו הוא שאנחנו לא חיים בשלום זה עם זה, שאנחנו לא מצליחים להתעלות באהבה גדולה מעל השנאה המתגלה בינינו, למשל במערכת הבחירות, שנאמר "על כל פשעים תכסה אהבה".

"סיני" הוא ההר שממנו ירדה לעולם כל השנאה, אך כשמשה, נציג האחדות והאחווה, טיפס וכבש את ההר, הוא חיבר בכך את האנשים סביבו לעם. עכשיו, כששוב שוכן בינינו הר של שנאה, אנחנו מוכרחים לטפס עליו בכוח האהבה ולהתאחד. זו המשמעות של חג הפסח – לפסוח מעל השנאה באמצעות האהבה. כך ברחנו מפרעה, כך גברנו על העמלקים וכך גם נפזר את שנאת העולם שמופנית כלפינו ונהפוך אותה לאהבה.

אנחנו מוכרחים להתחיל ליישם זאת בינינו מיד, ולהפיץ את האהבה הזו ליתר האומות. העולם מצפה מאיתנו שנעשה זאת, ובצדק, כי זאת המחויבות שלנו – להוות דוגמה לחיבור ולהיות "אור לגוים" – אור של סולידריות ואהבת אחים.

חג שמח!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/dpDSe

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest