פניו של הבורא

לפי הטבע שלנו, לפי האופי של פעולתנו, אנחנו מהווים את עצמנו כמקבלים. אך ככל שאתה מקבל יותר על מנת להשפיע, כך אתה גבוה יותר כמשפיע. הפעולה לכשעצמה אינה משתנה, משתנה רק היחס שלך. והוא זה שהופך אותך למשפיע, במקום למקבל.

האם זה מורגש על ידי הבורא? אפשר לומר שעבור הנותן שום דבר אינו משתנה, אלא זה משתנה רק עבור האדם. הרי אין מה להוסיף למושלם. כל התגובות, כל ההתרשמויות למעשה מתגלות בך, באותה הדמות של הבורא שאתה עיצבת. הודות לכך אתה יכול להביא את עצמך להתאמה עימו: נדמה לך שמתרחשים בו שינויים, שאתה מסב לו תענוג יותר גדול או קטן, יותר סובל או נהנה ממנו, בהתאמה לכמה שהוא סובל או נהנה ממך, וכולי.

כל היחסים ההדדיים מתפתחים בנברא עצמו, רק כדי להעלות אותו למדרגת הבורא, כלומר להוסיף לו שלמות שנובעת מתוך תכונת ההשפעה. ולכן יוצא כך שהבורא כאילו משׂחק עם הנברא רק כדי לחנך אותו. כך גם אנחנו מציגים לילדים כל מיני סוגי פנים: צוחקים איתם, הופכים לרציניים, מראים להם שכועסים, הכל למען החינוך, כדי לגלות בפני הילד כמה שיותר פרטים, שילמדו אותו לעבוד בצורה נכונה עם עצמו ועם הסביבה. ולמעשה האהבה היא שמניעה אותנו תמיד, ולא שום דבר אחר.

בעל הסולם כותב על זה ב"מבוא לספר הזוהר", אות ל"ג: "כי באמת יש בזה חפץ אלקי שאלו הדימוים המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות. בדומה לאב המצטמצם להראות לבנו יקירו הקטן, בפנים של צער ובפנים של נחת, אע"פ שאין בו לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת רק להפעיל את בנו החביב ולהרחיב הבנתו בכדי להשתעשע עמו".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 26.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
פיזית אני בקבוצה. ובנשמה?
השוני הבלתי נסבל מהבורא
המשחק של הבורא