פיתולים בדרך הרוחנית

"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדם ותקצר נפש העם בדרך: וידבר העם בא-להים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל: וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל" (חקת, כ"א, ד'-ו').

כאן שוב מתרחש התיקון הבא של הרצונות האגואיסטיים ההתחלתיים. חלקם כבר מתוקן, נניח בדרגות שורש, א', ב', ואילו שכבות אגואיסטיות יותר עמוקות מתוקנות עכשיו.

שאלה: בשביל מה צריך את נקודות ההיפוך האלו? כביכול הכול היה נורמלי ופתאום שוב העם בא בטענות, ושוב!

תשובתי: התיקון ממומש לפי אותם הכללים, כמו בסלאלום: פה יורד, שם עולה, אבל כל הזמן פיתולים, אי אפשר בצורה ישרה. כשספורטאי יורד מההר, הוא צריך כל הזמן להתפתל בשמיניות, אחרת הוא יעוף למטה. ובאופן זהה גם לעלות. לכן כל מה שהיה קודם, חוזר עכשיו שוב, אבל כבר בדרגה אחרת. מה גם, אם מקודם היה נדמה שאנחנו עושים מעשים טובים ובעזרתם מתקדמים, אז עכשיו אנחנו מגלים שמסתבר שביצענו מעשים רעים וצריכים לתקנם.

לדוגמה, אדם שלומד את חכמת הקבלה, כותב עליה ספרים. איך שלא תסובב, הוא עדיין לא מתוקן, בתוכו מדבר האגו. אני זוכר את עצמי בכאלו מצבים, שכתבתי וניסחתי מחדש ושוב ושוב. איך שזה מעלה את האדם, איך מצית אותו, איך שהוא מרוצה ומצפה להשפעה הזאת, לקבלה הזאת. מצד אחד, הוא עושה עבודה מסוימת, אבל כשהוא מעלה את עצמו, הוא יצטרך אחר כך לתקן הכול. וזה נקרא שאתה עולה למעלה. כלומר אתה מתעלה, אבל תצטרך לתקן את הפיתולים האלה!

אלו הם החיים, אי אפשר לומר לאדם: עדיף שלא תעשה כלום. אבל בכך הדרך שלו מתארכת מאוד. אם מביטים עליו מהצד, אז רואים שזה גורל, אין מה לעשות: האדם מבצע את הדרך שמיועדת לו, שיש לה נקודות התחלה וסוף. הוא לא יכול להימנע מפיתולים כאלה. כי בתחום הזה, האגו שלנו מתנפח, ואחר כך צריך יהיה לתקן אותו על ידי יגיעה קשה. קשה מאוד לכופף את עצמך תחת הקבוצה, תחת המורה, אפילו תחת מקובלים גדולים. זוהי עבודה נוספת גדולה מאוד, שעליה הולכים שנים. ואבל יחד עם זאת, על ידה אנחנו מרחיבים את התיקון, אנחנו כוללים את כל מה שאנחנו עושים באגו שלנו וזה מנפח אותו.

דווקא על ידי כאלו סיבובים מתממש התיקון.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 1.7.2015