קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ישנו משל ידוע שמתאר את היחסים בין האדם והבורא, זהו המשל על האורח ובעל הבית. לאחר שבעל הבית ערך על השולחן את כל הכיבוד שלו לפני האורח, אז האורח הרגיש בושה עצומה שפשוט שורפת אותו. הוא מוכן להכול, רק לא להרגיש את הבושה הזאת. ואז בעל הבית מתוך רחמים כלפי האורח, עושה הסתרה.
אבל מה הוא מסתיר? אם בעל הבית סתם יסתיר את עצמו, אז האורח יאכל בנחת את כל הכיבוד שנמצא על השולחן, ובזה הכול יסתיים. האורח יישאר אגואיסט חסר רגש, שיודע רק לקבל, וימשיך להתקיים רק בצורה גשמית, מנותק לגמרי מבעל הבית.
יוצא, שההסתרה של בעל הבית לבדה אינה מספיקה. צריך גם להסתיר את התענוגים, ואחר כך לשחק איתם, בכך שמגלה אותם באותה המידה שבה האורח יכול להחזיר את אותו היחס לבעל הבית, שבעל הבית מגלה כלפי האורח במנות קטנות.
כל שלושת המרכיבים האלה: תענוג, הרגשת בעל הבית והתיאבון של האורח, צריכים להתגלות בהדרגה ושלושתם צריכים להיות תואמים זה לזה. ואז, על ידי מנות קטנות צריך ליצור תנאים עבור האורח, שבהם הוא יוכל לבנות יחס שווה ערך לבורא, באותה האהבה שבה הבורא מתייחס אליו.
איך אפשר לעשות את זה? המדרגה הקטנה ביותר שבה בעל הבית מגלה את התענוג בכיבוד ומראה את היחס שלו לאורח, כלפי האורח זו מדרגה עצומה. כי עבורו אלה הם חיים חדשים, שאותם הוא לא הרגיש בתנאים של ההסתרה. הוא צריך מראש לפתח בתוכו נכונות להתייחס כך לבעל הבית, כמו שבעל הבית יתייחס אליו במדרגה הראשונה ביותר. כאשר יתגלו הטעמים של הכיבוד, אז האורח לא צריך להתעסק בהם, אלא להשתמש בהם כאמצעים: לקבל אותם ומעליהם לבנות אהבה לבעל הבית.
יוצא, ש"צמצום" ו"מסך" צריכים להקדים לגילוי האור, הבורא. כלומר, בראש ובראשונה, דרושה לנו יראה בפני הבורא. האדם חייב לפתח בתוכו תכונה כזאת: יראה, פחד לא להצליח להשפיע לבורא, דאגה תמידית לכך, מה אם הבורא יתגלה פתאום, אני לא אהיה מוגן מהתענוג האגואיסטי ולא אוכל להחזיר לו אהבה. בפחד הזה נמצאת ההכנה הדרושה לגילוי הבורא.
והיראה הזאת קיימת בכל המדרגות, רק בצורות שונות ובעוצמה שונה. אבל היראה זהו תנאי הכרחי. אם האדם רוכש אותה, אז הוא מוכן לגילוי הבורא.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 03.09.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בעולם של פחדים שהתממשו
פחד שמחליף את כל הפחדים
עוגה נפלאה עם מילוי רוחני
