דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / פוקוס על האין-סוף

פוקוס על האין-סוף

מתוך שיעור מס' 2 בכנס הערבות בערבה

זהו תרגיל פנימי: אנחנו רחוקים זה מזה בתכונות ובמחשבות הזרות והשונות שלנו. האגו של כל אחד שונה משל חברו. אנחנו כל כך רבים וכל כך שונים זה מזה, כדי לגלות בזכות החיבור שלנו את הבורא.

ההבדלים, הריחוק והדחייה שלנו הם המרחק בינינו לבין הבורא. אני רואה עד כמה אני רחוק מאותם האנשים שלומדים יחד איתי, כלומר, מהאנשים הכי קרובים לי בעולם לפי הרוח, המטרה, ההשתוקקות, הבנת החיים. ובכל זאת, אנחנו כל כך רחוקים. וכל שכן שאני רחוק מכל שאר בני האדם בעולם. אם אבדוק את עצמי ביחס לכל אחד, אז כל ההבדל המצטבר הזה יהווה את המרחק ביני לבין הבורא.

עכשיו משמעות הקבוצה הופכת למובנת יותר. לכן אנחנו מתאחדים בינינו, כדי להשיג לפחות בינינו התאמה כלשהי ולהפוך להיות קרובים יותר זה לזה, כלומר, להיות קרובים יותר לבורא. לפחות להתגבר על ההבדלים בינינו. אנחנו דוחים את האגו שלנו, מתעלים מעליו, רוצים להתחבר רק עם המחשבות והרצונות העליונים שלנו כדי להתקרב במידה מסוימת לבורא. כך אנחנו מתחילים את הדרך. לאחר מכן אנחנו נראה שאין כאן בני אדם, אין נשמות נפרדות, אין שום דבר, יש רק טשטוש בראייה, שבגללו אני רואה בני אדם במקום את הבורא. כאילו שאינני יכול לכוון ולמקד את הפוקוס, הכול נראה מטושטש ואני רואה כפול, ובמקום אדם אחד אני רואה שניים, שלושה, ארבעה… כך גם עכשיו אני רואה לפני מיליארדי גופים כלשהם. אבל אם אצליח לשלב אותם יחד, הבורא יתגלה.

בשביל זה אנחנו זקוקים לקבוצה, כדי להתחיל את התהליך לפחות במידה מסוימת.

כל התרגילים שלנו לחיבור צריכים להיות מכוונים לגילוי הבורא! כי הם למעשה האמצעי לגילוי שלו. לקבוצה כשלעצמה אין משמעות אלא רק מנקודת המבט של הכתוב: "ישראל, אורייתא וקוב"ה, חד הוא".

בעל הסולם כתב שברוסיה הקומוניסטית ביצעו פשע נוראי בכך שהחלו לבנות חברה אלטרואיסטית ועיוותו לגמרי את העיקרון של להיות "כאיש אחד בלב אחד", ברצון אחד, במטרה אחת. כולם היו יחד, בחלוקה צודקת, בערבות הדדית, הכול היה נפלא, חוץ מדבר אחד: את האמצעי להשגת המטרה הם הפכו למטרה שלהם. ובגלל זה הם הפסידו בגדול.

זה כמו שאני מנסה להצליב את הדמויות המטושטשות שנמצאות לפניי כדי לראות אותן עצמן, ולא את מה שעומד מאחוריהן. ודאי שאני אפספס, כי המיקוד שלי מכוון לא על מה שמסתתר מאחורי האשליות האופטיות אלא היישר עליהן. ולכן רוסיה נחלה כישלון גדול.

אסור שדבר כזה יקרה איתנו, ולכן תמיד צריכים להיות נוכחים שלושת המרכיבים: אני, הקבוצה, שהיא המקום או האמצעי לגילוי, והבורא, כלומר גילוי הבורא לנבראים.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס הערבות בערבה, 18.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מדוע אנחנו כל כך שונים?
לעבור דרך הקיר
על התדר האחד של הנשמה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/FSmZO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest