פגישה מעבר לקו הגבול

אהבה לבורא היא כמו אהבה כלפי האישה הכי לא יפה בעולם, מפני שאני אוהב את תכונת ההשפעה הזאת עצמה, הנמצאת בו. וזה לא מפני שהיא מביאה הנאה לרצון לקבל שלי, אלא מפני שהתכונה הזאת היא מעל התכונות האגואיסטיות שלי, ואני מכבד אותה, אוהב, מעריך יותר מכל הדברים האחרים.

ביחס לֵמַה עוד ניתן למדוד אהבה חלוטה, ללא כל התנאים? אנחנו בעולם שלנו אוהבים את מה שמביא לנו תענוג. אך אין זו אהבה! אנחנו אוהבים את התענוג הזה, ולא את מי שנותן לנו אותו. למרות שאני קושר את התענוג הזה איתך, וכל עוד אתה מביא לי כל יום מטעמים, אני אוהב אותך, אך ברגע שתפסיק, כל האהבה תסתיים. כלומר, אהבתי אבל לא אותך.

אהבה בלתי תלויה יכולה להופיע רק בניגודיות למשהו, ולכן כל הבריאה בנויה על העיקרון הזה: קיים תענוג שממנו אנחנו צריכים להתנתק ומעליו לבנות יחס כלפי נותן התענוג.

ולשֵם כך ניתנה לנו הנקודה שבלב שמנוגדת לרצון האגואיסטי. אותה אנחנו צריכים לגדל בעזרת "קבוצה" של נקודות שבלב זהות. וכשהאור מתקן את הנקודה שלנו, אנחנו מתחילים להרגיש דרכה אהבה, כנגד השׂנאה שאנחנו מרגישים בתוך הרצון.

אך באמצע ביניהם צריך להיות הקו המפריד הזה, ניתוק מהרצון ליהנות, עלייה מעליו. זה אומר שאתה נדבק לבורא, אתה מזהה את עצמך עימו, ולא עם האגו שלך. מהחומר של הרצון אתה בונה משהו אחר, גבוה, מנוגד.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 30.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אהבה לפי החשבון העליון
הוא שברא אהבה