עת לעשות לה'

שאלה: מה הפירוש "לשמור על הכוונה"? נדמה שאין בזה שום תנועה, שום התפתחות. כיצד אפשר לפתח את הכוונה?

תשובתי: בזמן קריאת הזוהר, אני משחק עם כל החברים. לא משנה עד כמה מבינים או לא מבינים את המילים האלה, שומעים חצי משפט, רבע משפט או את כל המשפטים וכל המילים, חודרים יותר לעומק או פחות, כל אחד לפי יכולתו.

אבל מטרת המשחק היא לקשור את כל המילים האלה עם החיבור בינינו. הרי הספר מספר על האופן שבו אנחנו צריכים להיות מחוברים זה עם זה. אינני יודע איך, אבל זה כתוב כאן. ולכן בזמן הקריאה אני משתדל לחשוב: איך זה להיות מחובר, כך או אחרת, בצורה כזו או בצורה אחרת.

נניח שכתוב: "עת לעשות לה', הפרו תורתך". על מה זה מדבר? אם האדם שוכח את הכוונה על מנת להשפיע, זה אומר שהוא "הפר את התורה". ואז, "עת לעשות לה'", כלומר אתה צריך לחזור שוב לאותה הכוונה, לאותו הקשר החזק עם החברים בהשפעה הדדית, מפני שבזה אתה רוצה לבנות את ה"מקום" לגילוי הבורא. ואתה עושה את זה כדי לתת לו אפשרות להתגלות. ומזה הוא מקבל תענוג, בדומה לבעל הבית שמגיש לאורח את הכיבוד.

לשם מה אתה קורא את הזוהר? היכן אתה רוצה לממש את מה שאתה קורא, לגלות אותו? – ביחסים המתוקנים בינינו. אין "מקום" אחר. רק בינינו, אם נצליח ליצור קשר נכון בהשפעה הדדית, זה יתגלה.

לכן אני משתדל למצוא: איזו רשת מחברת אותנו, כיצד היא צריכה להיראות, ממה היא צריכה להיות מורכבת, מאלו רצונות ומחשבות, מאיזה כוח השתוקקות בינינו, באלו אופנים, מהי הנוסחה של הרשת הזאת, אלו כוחות צריכים לפעול שם? זה מה שאני רוצה לדעת! ובדיוק על זה מספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
המשחק בעולם הרוחני
אל תוסיפו הרבה תבלינים!
כרטיס כניסה לספר הזוהר