עקשן לפני מחסום סגור

כל פעם אנחנו מקבלים תוספת אגו, גם ברגש וגם בשכל, ונעשים דרשנים, רוצים הרגשות יותר ויותר חזקות, יותר מתוקות ונעימות. אנחנו רוצים בהירות מוחלטת ברגשות. ואותו דבר בשכל – אנחנו פתאום חושבים שאנחנו חכמים, ונדמה לנו שיש לנו הבנה שלמה. אנחנו מתחילים לבקר מה שכתוב בספרים ולא להסכים עם המורה.

זה נכון שהרגשות והשכל האגואיסטיים חייבים לגדול. השאלה היא, כיצד אנחנו עובדים איתם?

אם לאדם התמזל מזלו, אז הוא מסוגל להקשיב ולהבין שהוא חייב ללכת נגד "קול" ההיגיון, נגד ההיגיון הבריא שלו, ולא להיות עקשן. ואם יתעקש, הוא ימשיך לזמן מה, עד שיישבר ויסכים, או יצא מהדרך, מהתהליך. אחד משניים.

אי אפשר להתווכח ולהתעקש עד אין קץ כמו חמור לפני מחסום סגור. או שאתה יורד מהחמור וקופץ מעל המחסום, או שאתה חוזר חזרה לחיים הרגילים, כשאתה מצדיק את עצמך לפי "קול ההיגיון" שלך. אתה תחשוב שאתה צודק, שהתאמצת מספיק, שבדקת והבנת שזה לא בשבילך. ישנם אנשים שמוכנים לדרך הזאת, אבל אתה שמח שירדת ממנה. הרי האדם לא יכול שלא להצדיק את עצמו.

לכן אנחנו חייבים להשתמש באור הביטחון. הוא מגיע כאשר לעתים נותנים לנו הרגשת העלייה שאינה תלויה בנו. אנחנו לא יצרנו את העלייה הזאת, לא הרווחנו אותה, לא עשינו כלום בשבילה. אבל נותנים לנו אותה בתור דוגמה.

אבל הילד צריך להבין שעכשיו הוא מרגיש את עצמו טוב, מבין ומרגיש שעכשיו כדאי לעלות "מעל הדעת" ולאהוב את כולם, להשפיע, לשכוח מעצמו לחלוטין, להתמוסס באחרים, לדאוג לכל העולם, לאנשים אחרים ולחברים, וכל זה מפני שהוא קיבל את אור הביטחון שנתנו לו בתור דוגמה. העלו אותו למעלה למצב שעדיין לא מגיע לו.

פשוט רצו להראות לו דוגמה, שבכל המצבים הוא תמיד חייב להיות למעלה מהרגש והשכל שלו הגשמיים. ואחרי העלייה הזו שהביאה לו את אור הביטחון, כל עוד הוא בידיים של העליון, מוסיפים לו תוספת של אגו. ועכשיו הוא צריך להגיע לאותו המצב בעצמו, כשהוא פועל נגד הרגשות והשכל הגשמיים שהוסיפו לו. בגללם הוא יורד לכל מיני חשבונות אגואיסטיים ומצדיק את עצמו.

אותו הדבר קורה איתנו. אנחנו פתאום מרגישים איזו התעלות, מתפעלים מאיזה שיעור מיוחד. אנחנו לא צריכים להתפעל מזה, אלא להשתוקק להיות בהתלהבות כזו בקביעות.

מתוך השיעור על פי ספר "שמעתי", 01.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אור הביטחון
אנחנו הרי כבר נמצאים בעולם הרוחני!
עכשיו כבר יש ממי לבקש!