דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הכנה / עקרונות ועצות משיעור הקבלה היומי, 26.01.2012

עקרונות ועצות משיעור הקבלה היומי, 26.01.2012

כנס הערבה

* אם האדם עושה מאמצים ולא מגיע לזה, הוא מגיע להכרעה שרק החברה יכולה לעזור, ואז יש בשביל מה לצאת למדבר… מדבר זה מקום שבו נכנעים וצועקים. לכן צריכים להכין לכך את הכלים.

* תתחילו להתקשר בין כל הקבוצות והיחידים שרוצים לבוא לכנס בערבה, ואלו שלא מסוגלים לבוא לכנס. תתחילו להתכלל מהם, מהחיסרון שלהם. תתחילו לעשות משהו. בלי ההכנה, בלי לעורר את האחרים, זה לא יעזור. אנחנו צריכים את החיסרון הכללי שלנו, חיסרון מחוסר החיבור, ואז לצאת ולדרוש את החיבור. כך כנס הערבה צריך להיות: חיסרון גדול מאוד לכוח העליון שרק יבוא, ואנחנו מכינים את הכאב שלנו מכך שאנחנו לא מחוברים… כמו שדרשו בהר סיני: אתם מוכנים או לא?

* כולם יחד צריכים לשבת ולחשוב איך אנחנו בונים ביחד משחק ממש, וכולם משחקים בזה – שכולנו משפיעים זה לזה ערבות, הדדיות, התחשבות, הכרחיות של האחד בכולם, הכרחיות של כל אחד לכולם, שבלי זה לא נצא. אם נעבוד על זה וניתקע בזה בכמה מכשולים, אז אפשר יהיה לצאת למדבר, כי תהיה הכנה לכלי שלא מסוגל להתחבר, וזה נקרא "וייאנחו בני ישראל מן העבודה".

* בכנס אנו חייבים לגלות את המילוי, אבל בהכנה לכנס אנו צריכים להיות בחיסרון. מטרת הבריאה היא לא להיות בחיסרון אלא להתמלא. מטרת ההכנה היא חיסרון, ומטרת הפעולה היא להתאסף יחד, בצעקה אחת, ורצון לקבל את התוצאה מהצעקה שלנו – חיסרון עם מסך, שזה יהיה המילוי, שהמילוי שלנו יהיה אור חוזר – להיות שלם, מלא – מחיסרון.

לעשות קפיצת חלל

* רק כשהחיסרון שלך יהיה תלוי בי והחיסרון שלי יהיה תלוי בך, נגיע לחיסרון. כרגע אנחנו חושבים על החיסרון בצורה אישית ולא כללית; כל אחד חושב: "איך אני אגדיל את החיסרון שלי", ואז האדם נרדם. אם האדם חושב מתוך עצמו בלבד, ודאי שהוא יגיע להחלטה שגויה. אפילו למגע הקטן ביותר עם הרוחניות הוא לא מסוגל להגיע בצורה כזו. אפשר לעשות קפיצת דרך ממש, קפיצת חלל, רק אם אנחנו מתחילים להבין את זה, וזה תלוי בחברה – איך אנחנו משחקים משחק כזה שלא נוכל לצאת ממנו, שכל הזמן נמצאת לפניי אותה התמונה: כולם יחד, וכולם פועלים עלי. אם כולם לא יחד, לא יעזור לי כלום.

עובדים על החיסרון לא על התוצאה

* אנחנו עובדים על החיסרון ולא על התוצאה, והתוצאה תבוא מלמעלה. לכן אין לי בעיה שיבואו אלף מצבים, המבולבלים ביותר, ואני צריך על כל מצב ומצב להכין חיסרון. הבלבול נובע מהניסיון לקשר בין המצבים ולהתמצא בהם, אך זו לא העבודה שלך, אלא העבודה היא לרצות שהם יתחברו על ידי המאור המחזיר למוטב, וככל שהבלבול יותר גדול, יותר טוב.

עניין מסירות נפש

* מסירות נפש היא בכלל לא בידי הנברא. לעולם לא אוכל להגיע לזה, כי אני נמצא ברצון לקבל. אלא צריכה להיות השפעת האור שמעלה אותי מעל הרצון לקבל, ואז אני יכול לשייך את עצמי למדרגת השפעה גבוהה יותר… להיכנס לעובר בעליון זה לבטל את השכל, הרגש, הבירורים, וכל ההיגיון שלי. למסור את עצמי לעליון זה לבצע את כל מה שאתה מרגיש שזה רצונו, למעלה מרצונך, ואם אתה לא מסוגל אתה צועק. ובחושך ממש, דווקא שם האדם משתדל להיות במסירות נפש, כי דווקא שם נותנים לו הזדמנות.

עולם הפוך ראיתי

* אם אני משתדל להרחיב את גבול הקדושה, לוותר קצת, אז אני מתקדם. וככל שאני משתדל לתת את הפירוש הנכון, הרגשי להגדרות הרוחניות – שההשפעה תיראה לי קצת באופייה הנכון – עד כמה שזה מוות, שאין דבר יותר גרוע, שלוקחים ממך כל החיים ואתה עכשיו הופך לעבד, וכל החיים מהבוקר עד הלילה זו עבודה קשה נגד הרצון, ואתה לא יכול להמתיק את זה ולא למות. אנחנו לא יכולים אפילו לתאר מה זה הפוך – ההופכיות מתחילה להתגלות כשיש לך את תכונת הבינה, את היכולת לסבול, עד שזה הופך להיות לא סבל, אלא להיפך – אהבה.

הזמנה לגדל את המסך

* גילוי הבורא מחליש אותנו; הוא כל כך מפרגן לרצון לקבל, שהבורא אומר לאדם – תעשה כל מה שבא לך, עד חצי המלכות, וזו הבעיה. והבעיה היא לא הרגשת התענוגים, אלא הבלבול: אנחנו פתאום מתחילים לרחף באוויר, והכול הופך להיות קל, וכאן הוא הכישלון… כל הפתיחה של הבורא היא רק הזמנה, בצורה הפוכה, ערמומית, שנגדל את המסך. שנהיה מתוחכמים נגד היצר הרע, נגד ה"פרעה" שלנו. לכן בלי סביבה תומכת שמעוררת ומחזיקה את האדם, לא יכול להיות שיקרה משהו.

ברגע שנתעורר

* ברגע שאנחנו נתעורר, נגלה פתאום עשרות אלפי תלמידים ותומכים חדשים בעולם, שנמצאים עכשיו ולא רוצים להתקשר איתנו. הם פתאום יגלו שיש כאן בניית כלי אמיתי של ממש. ואז נקבל חוזק וכלי אמיתי.

הכנה לשיעור הבוקר

* כשאנחנו ניגשים ללימוד הזוהר, כל אחד צריך לפתוח את הלב באיזו סיסמא: מה הוא "מחייג" על "הכספת" של ליבו הסגור, כדי שהלב יפתח לפני שהוא קורא את הזוהר.

* חכמי הקבלה נקראים חכמי לב, כי הם מעבדים את הלב, את הרצונות שלהם, כך שאור החכמה ייכנס בהם. לכן בזמן הלימוד אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו פותחים את הרצונות שיהיו פתוחים לאור.

מתוך שיעור הקבלה היומי, 26.01.2012

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TIDs1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest