קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
* אנחנו צריכים לחשוב רק על השפעת האור עלינו, על הרצון שלנו; איך אני בכל רגע ורגע משתדל להיות תחת השפעת האור בצורה אופטימלית, מרבית. ואני רק צריך לעשות פעולות לפי עצות המקובלים, ובכך אני פותח לעצמי את השפעת האור עליי.
* אי אפשר לעבוד ברוחניות, אלא אם אתה לוקח כלים מהזולת ועובד איתם. אין ברוחניות כלים שלי – אני רק כוונה להשפיע. זה מה שנשאר ממני אחרי שאני עולה לרוחניות. ואז אני מחפש למי ואיפה אפשר להשפיע. אלה כל החיים הרוחניים, כמו אמא כלפי תינוק. וכל הגדלות שלי היא בכמה שאני מסוגל לאתר את הכלים שאפשר למלא אותם. זו החיות שלך, בזה אתה מרגיש שאתה חי, ובלי זה אתה מת.
* האדם יכול להבטיח את עצמו ברוחניות לפי המידה שבה הוא דואג לאחרים. לכן זה נקרא "ערבות הדדית", ולכן הרוחניות לא קיימת אם אנחנו לא בונים אותה.
* אם האדם באמת מתעלה מעל גופו ורוצה להתחבר בראש, כשהוא מעלה את הרצון לחיבור למעלה מכל מטרה פרטית, אז במידה הזאת מאיר האור דרך הספירות, מתקן לו את הרצון, ומחבר את הרצון הפרטי הזה שלו לרצונות הכלליים. ובכך מתקנים את השבירה, ואז, בחיבור, מגלים את הכלי והאור של הנשמה.
הכנה לשיעור
* על ידי זה שאנחנו משתדלים לראות את עצמנו כמחוברים, כאיש אחד בלב אחד, בהתאם לזה אנחנו מעוררים את האור שישפיע על החיבור הזה, על ההשתדלות שלנו, ביתר כוח ממה שהוא בדרך כלל עובד על הרצון לפי התוכנית שלו, וכך אנחנו מזרזים את הזמנים.
* אנחנו צריכים לא לשכוח מהפעולה הכללית, הקולקטיבית: אף אחד לא חושב על עצמו, אלא על הנשמה האחת. רק היא קיימת. ובכך שאדם חושב על עצמו, הוא כבר נמצא מחוץ לרוחניות. ברוחניות אין פרט, אלא רק כלל. לכן הערבות הדדית מדברת על ייצוב המצב הרוחני.
* כל הזוהר מדבר רק על איך אנחנו מתחברים לנשמה אחת.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 14.11.2011
