דף הבית / קבלה לעם / קבלה למתחיל / עקרונות ועצות משיעור הקבלה היומי 06.09.2011

עקרונות ועצות משיעור הקבלה היומי 06.09.2011

כשאתם עושים פעולה אחת, וביחד כולם רוצים – כל אחד לצאת לאחרים, בנטייה הזו שאתה חושב שאתה יוצא כלפיהם אתה מתחיל להשיג, להרגיש, לדעת מה זה העולם הרוחני. זאת כי המאמצים האלה בונים בך בהדרגה הכנות. שרירים. הם נמצאים בך, רק בצורה כזאת שלא השתמשת בהם אף פעם. ולכן רק אם אתה עושה מאמץ ועוד מאמץ , על ידי זה זה יתפתח. כי מתוך המאמצים האלה כלפי היציאה אל הזולת, ועם כל כוחות הזולת יחד בנטייה משותפת, אתה מעורר את השרירים האלה. כי דווקא בהתכללות כל השרירים האלה בכל אחד מכם ובכל הקבוצה, הם בונים בכל אחד ואחד את המבנה של הפרצוף העתידי, הם נותנים לו את כוחות ההתפתחות של אותו הרשימו שנקרא הנקודה שבו, טיפת הזרע.

אדם שמתחיל לראות את עצמו מהצד, ומתעלה באמת מעל הרצון לקבל שלו, זה נקרא שהוא עושה צמצום וקונה תכונות חיצוניות זרות, שמשם הוא יכול לעבוד על עצמו, על הרצון לקבל שלו. ואז נקרא שהוא מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה – איך לעבוד עם הרצון שלו בצורה בלתי תלותית ברצון, אלא להשתמש ברצון הזה ככלי.

האדם צריך לדעת שכל מה שהוא עובר נובע כתוצאה משינוי התכונות בינו ובין העליון, ורק כאשר הוא ישווה את עצמו לאור העליון הוא ירגיש טוב בכל מצב. לכן על האדם להיות מוכן להגיב בצורה הנכונה לכל מצב שמתגלה כלפיו, שעבורו הוא צריך לדרוש כעת את כוח התיקון.

השלב הכי חשוב בהתפתחות הראשונה שלנו הוא השלב של לא לייחס לעצמנו את מה שקורה לנו. הכול מלמעלה, ואם זה מלמעלה, אז אני צריך לפנות לכתובת שמגלגלת לי את כל המצבים.

ככל שהאדם מסכים עם ההפעלה שפועלת עליו, ככל שהוא רוצה לראות את ההפעלה הזו מצד המפעיל ולא מצד הנפעל – הוא רוכש את שכל הפועל.

אני מקבל הכול מן המוכן, ועליי רק לפתח בי יחס מסוים להתפתחות של הרשימות שמתגלות בי: אני רוצה להידמות לבורא בכל ההבחנות שמתגלות. אני מעלה מ"ן – לא יותר מזה.

אני לא מסוגל לעשות אף תנועה רוחנית בעצמי. אבל אם אני בא לקבוצה, אני נתמך, מקבל כוח, ביטחון, שכל ורגש חיצוניים לי. ומתוך המקרים האלה אני צריך לדעת מראש שכך זה בנוי – שעליי לקבל מהם את כל התמיכה וההבחנות ולהיות דבוק בהם.

כל ההתקדמות שלנו נמדדת לפי דרגת הסבל – ככל שהאדם נתמך בסביבה ובאור המחזיר למוטב שמביא לו את היכולת לסבול, להיות למעלה מהכל. וכל הפחדים וחוסר הביטחון לא נעלמים ולא צריכים לסלק אותם, אלא כל הזמן להשתוקק לבנות מעליהם מגן, מסך, וככל שהאדם מתקדם יהיו לו יותר חוסר אונים ותלות – כל זה כדי שיימצא תומכים.

לא צריך להיות סבל אם האדם נתמך בקבוצה, בלימוד ובהפצה – במידה שהוא מזדרז להשתמש באמצעים הללו בכל מקרה שמגיע אליו כמצב להתקדמות.

הבורא מזמין חברים שונאים, התקוטטויות, לחצים, בעיות – כל מיני מקרים, שאם אנחנו עובדים על פניהם נכון, ככל שהמקרים האלה מורגשים בנו כחדים ודרמטיים, דווקא ב"נהפוך הוא" הם הופכים למדרגות גדולות וחדות של עלייה. לכן אנחנו צריכים לצרף ללימוד שלנו את כל המקרים שלנו שבאים על הקבוצה, על כל אחד ואחד בקושי שלו בעבודה הפנימית, הרוחנית, ולראות כמה שאפשר להתקדם דווקא על פני הבעיות והקשיים.

בכל רגע אנחנו נמצאים במצב חדש, והשאלה היא עד כמה אנחנו מודעים לזה, עד כמה האדם מזדהה עם השינוים שבו, מגלה אותם, רגיש אליהם. כי במידה שהאדם לא מגיב אליהם הם לא עוברים – הם מצטברים ואז נעשה צער יותר ויותר גדול, עד שזה מחייב אותו להגיב. אבל זו דרך לא רצויה – דרך ייסורים. אך אם האדם משתדל עד כמה שהוא מסוגל – על ידי הסביבה וכל מה שיש לו להיות רגיש יותר לשינויים הקטנים, אז הוא רואה שבכל רגע יש לו הזדמנות והוא לא שורף את החיים שלו.

האומה

משך 2000 השנים האחרונות המקובלים היו בונים את עצמם בקבוצה וזה היה מספיק. עכשיו צריכים לבנות את כל המערכת בכל הרשתות והקשרים בעולם הזה. תכונת ההשפעה צריכה להתלבש בחומר בעולם שלנו בהתאמה כלפי העמים, התעשייה, המסחר, החברה – בכל המערכות. עד שכל שלב, חלק ופרט בעולם יתקיים בכוונה להשפיע.

אם אתה מתקן משהו כשאתה לא מתוקן – אתה מקלקל. זה בכוונה כך, כדי להראות לך שאתה מקולקל. לכן קודם עלינו לתקן את עצמנו על-ידי חינוך לחיים בעולם החדש, ורק לאחר מכן לסדר את המערכות מחדש.

עד היום כל אדם פעל בניסיון להשיג רווח אופטימאלי. עכשיו צריכה להשתנות השיטה – כולנו נקבע מהי ההכרחיות הראויה לכל אדם או משפחה, נדאג לזה שכל אחד – למעלה ולמטה מקו ההכרחיות, יגיע אליו, ואת יתר הרווחים נחלק לפי הצורך הכללי שבמדינה. כתוצאה מהתהליך הזה כולם יגיעו לחיים נורמליים, התעשייה תצטמצם וכתוצאה מכך גם ניצול משאבי הטבע בצורה הרסנית ייפסק והטבע יוכל להתחיל לשקם את עצמו. ואז נגיע לאיזון והרמוניה. כך צריכה לעשות כל מדינה בתוך עצמה, ולאחר מכן בקשרים בין המדינות בכל העולם.

כתוצאה מחיי הכרחיות נוחים תגדל האבטלה, אך זה בסדר – האדם יוכל להקדיש את עצמו ללימוד מערכות העולם החדש, לחינוך – לחיים האמיתיים.

אם נתחיל לסדר את העולם בצורה הנכונה, מבלי להוסיף דבר – נראה שיש לנו עודף כדי להעלות את כולם לחיים מסודרים בצורה יפה.

אנחנו לומדים את עניין הערבות ההדדית מהטבע – הכול בו נמצא בקשר הדדי, קשור בצורה קצרה ומחויבת. ומזה אנו לומדים שאנחנו חייבים להיות בערבות.

על כל מדינה שרוצה להצליח, לחנך את אזרחיה לחיי הדדיות בעזרת כל האמצעים העומדים לרשותה.

עלינו לחנך את הציבור לחיי העולם החדש על ידי הסביבה – העיתונים, הטלוויזיה, הבידור, המוזיקה. עלינו לראות, לשמוע ולחוש את המסרים הללו בכל מקום – ואז העולם באמת ישתנה.

איזון זו המטרה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/h7ij8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest