עם שאינו קיים

נדבר על העם היהודי בגוף ראשון.

אנחנו צריכים לעלות אל אותו היסוד שמאחד אותנו. אנחנו לא יכולים לשמור על קשר הדדי בדומה לעמים אחרים, דרוש לנו הכוח המקשר, כלומר האור העליון. לא יכול להיות עם ישראל ללא בורא שמתגלה בתוכו. בזמנו, ברגע שהכוח העליון נעלם, אנחנו נשברנו והתפזרנו בכל רחבי העולם, והפסקנו להיות עם. כי "עם" זה כלי משותף.

מה שנוגע לעמים בכללות, תקופת האבולוציה "טרפה את כל הקלפים". אין יותר חלוקה מדויקת, אין שורשים ברורים. ולכן כל אדם שרוצה להצטרף ולהשתתף במימוש של העיקרון ואהבת לרעך כמוך, עובר לקטגוריית "ישראל", כלומר משתוקק ישר אל הבורא (ישר- אל). וכל השאר שייכים לאנושות בכללות.

היום, לאחר ערבוביה כוללת, כאשר העולם הפך ל"סלט", רק האור העליון מבדיל. בדומה למגנט, הוא מושך מתוך המסות למעלה אנשים נפרדים, את אלה ששייכים לגלגלתא ועיניים. ואחרים נשארים למטה, באח"פ. דווקא האור מגלה את הכלים, ואחר כך אנחנו צריכים לעבוד בחלקים האלה.

לכן, כדי להסדיר בינינו את הקשר האופייני לעם, אנחנו צריכים להימצא בגובה רוחני. אחרת, ללא האור, הקשר הזה הוא פשוט בלתי אפשרי. לא במקרה בעל הסולם כותב בעיתון "האומה" על הצורך בחינוך מיוחד. לעמים אחרים דבר כזה לא נדרש.

ולכן אנחנו צריכים להתחבר לקבוצה שעובדת כדי להפוך לאחד שלם, "כאיש אחד בלב אחד". זה הוא תנאי הקיום של עם ישראל. אנחנו לא יכולים לשמור על קשר ברמה הגשמית, על בסיס של היסטוריה וגיאוגרפיה משותפים. להיפך, ההיסטוריה והגיאוגרפיה כבר מזמן לא מחברות אותנו. הדבר היחיד שיכול ללכד אותנו, זה המאור המחזיר למוטב, במילים אחרות, לאהבה הדדית, לחיבור. ולא סתם חיבור אלא חיבור רוחני.

אנחנו פשוט לא מתאימים לחיבור הגשמי, מפני שאיננו שייכים לאח"פ, אלא לגלגלתא ועיניים. אנחנו לא מסוגלים להידמות לשאר העמים, אין לנו את הכוחות הדרושים לזה, אין את התכונה הפנימית התואמת. אנחנו לא יכולים לקחת מהם דוגמה. האפשרות היחידה היא לתקן את עצמנו.

כי אנחנו חיים לפי חוקים הפוכים: כאשר שורה בנו השבירה, במקום אהבת אחים אנחנו נופלים לשנאת חינם. לאומות העולם לא קיים דבר כזה, ואילו אנחנו מרגישים דחייה זה כלפי זה. אם לא השנאה מצד השכנים ובכלל של כל העולם, אז היינו מחזיקים את עצמנו כמה שיותר רחוק זה מזה, לא היינו מתחתנים ולא היינו רוצים עמיתים. כך כוח השבירה היה פועל בינינו.

רק שנאה כוללת מצמידה אותנו זה לזה, כמו אגוזים בשק, כמו עדר שמקווה להינצל. אחרת היינו מוכנים להתמוסס שם, איפה שאפשר לחיות חיים טובים.

לכן, אנחנו לא יכולים להשתוות לעמים אחרים. כי הם הרי לא היו במדרגה רוחנית, לא נשברו לפני אלפיים שנה ולא נפלו לדרגה הגשמית. אלה הן תקוות שווא שאנחנו נתאחד כמו כולם ונהפוך לעם. מה שנקרא "מדינת ישראל" קיים רק באופן זמני, כדי לאפשר לנו להגיע לחיבור אמיתי. אחרת לא ייצא לנו שום דבר.

כל מה שכאילו מחבר אותנו היום, בא מבחוץ ויתפורר בקלות. תן לאנשים אפשרות, והם יתבססו בקלות במקום חדש. יכול להיות שיש להם סנטימנטים, אבל קשר אין. כי אנחנו הרי לא תיקנו את השבירה ואין לו מאיפה לבוא. דרוש לנו חינוך מיוחד, ואילו אנחנו במקום זה מתדרדרים יותר ויותר מטה…

מתוך שיעור על עיתון "האומה", 13.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
העם שהתאחד מעל האגו
דרך ישרה, לנו ולכל העולם
תחת אש צולבת

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest