דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עם ישראל והדין הקשה

עם ישראל והדין הקשה

שאלה: בראש השנה העברי מתחילים הדינים. מה הם?

תשובתי: אני רוצה לבצע פעולות השפעה, אך איני מסוגל, איני יכול. משהו מחזיק אותי, עוצר אותי. זה גילוי הדינים, ההגבלות.

ואני מגלה אותם על ידי השתוקקות למעשים טובים. במעשים רעים, להיפך, אני לא מוגבל בכלל, אני יכול להיות רשע כאוות נפשי. אבל עם ההשפעה יש בעיה. אם אני מתחיל לחשוב על מעשי השפעה כלשהם, אז מייד יש ספקות, חשבונות, תירוצים, הגבלות. אני לא מסוגל להתחלק, לתת משהו. זה נקרא תכונות ה"דין".

שאלה: אז כיצד מבטלים את הדינים הללו? כי רק על זה חושב העם בתקופת ראש השנה ויום הכיפורים.

תשובתי: אם עם ישראל היה באמת רוצה לבטל את הדינים, אם היה מבקש לבטל את הכוחות שמפריעים לו להשפיע, לתת כל טוב, לאהוב את הזולת, אם האנשים היו בוכים על כך שהם אינם מסוגלים לחיות בערבות הדדית, באהבת החברים, באחווה, אז היום הכול היה נראה אחרת.

אבל במצב הנוכחי העם דחוי, שנוא, מוקף באויבים מכל הכיוונים. כל העולם נגדנו והאשמות נופלות מכל הכיוונים ללא הרף. לאחרים מוותרים למרות כל הפשעים הנוראיים שלעיתים קרובות בכלל לא מגיעים לכותרות. אבל כולם מרוכזים על ישראל, ואחרי כל "עבירה" שאנחנו עושים מקימים צעקות עד לשמים. מדוע?

אם העם לא רוצה לקבל על עצמו את הדינים הנכונים, אז שולחים לו דינים אחרים. ולא יעזרו שום הצדקות. אם מעבירים ביקורת על מישהו על מה שהם עשו, אז ישראל יובא לדין וייענש על כך. כיוון שלעם הזה יש ייעוד מיוחד ואין מה להשוות אותו לאחרים.

אבל האנשים אינם מבינים זאת. אם הם מבקשים משהו לשנה החדשה, זה לא השפעה, אלא פרנסה. לכן, בשנה הבאה מצפות להם צרות יותר גדולות, דינים יותר חמורים. במיוחד בימינו, בזמן "ימות המשיח", כאשר אנחנו צריכים להתקדם לקראת החיבור והאיחוד. הטבע (או אלוקים, הם היינו הך) מחייב אותנו להתחבר ולהראות זאת לכל העולם. אבל אנחנו מגישים בתפילותינו לבורא לא את ה"כלי" הכללי, אלא את הכיס הפרטי שלנו. אנחנו צריכים כסף ושליטה. כמה אפשר עוד?

אם היינו רוצים להשפיע ולא היינו מסוגלים, אז היינו מרגישים בתוכנו דינים, את הקלקולים שלנו שאינם מאפשרים לנו לבצע פעולת השפעה. ואז היינו מקבלים מלמעלה את האור המחזיר למוטב. כי התפילה העיקרית בראש השנה היא תפילת "המלך", מכתירים את הבורא. ומיהו ה"בורא" אם לא תכונת ההשפעה והאהבה? האם אנחנו מכתירים את התכונה הזאת? – לא. אנחנו מכתירים משהו אחר לגמרי.

ברור שלא הכול מייד מסתדר, אבל אין מה לחכות יותר, חייבים לאט לאט ללמד, להסביר לעם, כי כבר הגיע הזמן.

אבל בינתיים אנחנו לא מדביקים את הקצב של דרישות הבורא מאיתנו. להיפך, כל יום אנחנו מפגרים יותר ויותר…

מתוך שיעור בנושא "קטעים נבחרים לראש השנה", 04.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להפוך שוב להיות בעל הבית של גורלך
חזרה להשפעה
אל תברח מהחברה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/kTGQe

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest