דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עם ישראל: דברי הימים של העליות והירידות

עם ישראל: דברי הימים של העליות והירידות

בעל סולם, מאמר "הגלות והגאולה": "אין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח – כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

ההתחלה של עם ישראל נובעת מקבוצת תלמידי אברהם שיצאו מבבל העתיקה. בבלים אחרים התפזרו בכל העולם והתערבבו זה עם זה, כך שהיום לא ניתן למצוא את עקבותיהם של שבעים האומות שישבו בבבל. הגבולות היטשטשו, כי הכול קרה ברצון לקבל.

עם ישראל גם היה מורכב משניים עשר שבטים, ובתוכו גם הייתה התערבבות – אבל הוא לא התערבב עם העמים האחרים. בצורה חיצונית הוא מפוזר ביניהם, אבל בפנימיות הוא לא שוקע בהמון הזה. כך הובטח לו על ידי הבורא, ואנחנו כבר מבינים את העניין, לא יכולים לשגשג ביחד כלים דקבלה וכלים דהשפעה.

ואז, תוך כדי ההתפתחות, האנושות מתחילה להוציא החוצה את עם ישראל שנמצא בגלות. לפעמים בעדינות, ולפעמים בצורה קשה היא מוציאה אותו החוצה על פי אותה ההבטחה של הבורא: "בין העמים האלה לא תנוח" – בכל מקרה אתה תצטרך לצאת משם ולמלא את תפקידך.

"אנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה – עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה."

לעם ישראל יש שתי אפשרויות:

• בעצמו לגלות את ההנהגה העליונה, להשיג את תמונת העולם, להכיר את התוכנית, את המערכת הכללית ואת הכוחות שפועלים בה. הרי הבורא רוצה שהוא יגלה את כל זה על פי העיקרון: "ממעשיך הכרנוך".

• אם העם מתעצל, הוא משפיע בצורה שלילית על אותם הכוחות שהוא היה חייב לגלות על ידי המאמצים שלו, על ידי השאיפה שלו. במקרה הזה הכוחות האלה שלא התגלו, והגיע הזמן להתגלותם, לוחצים על עם ישראל בצורה של בעיות וסבל נוראי, ובכל זאת מכריחים לגלות אותם, אבל בקושי רב.

כל הפוטנציאל שהיה יכול להתגלות בצורה נפלאה בדרך של התפתחות טובה, מהירה ורחבה, מלווה בתחושות נעימות – הופך מ"סם החיים" ל"סם המוות", לסבל קשה שבכל זאת מקדם את העם לכיוון גילוי הטוב.

בתחילה, כאשר תלמידיו של אברהם יצאו מבבל וקיבלו את השיטה שלו, הם החלו לעבוד בקבוצה "כאיש אחד בלב אחד", על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". כמובן, בדרך הופיעו כל מיני בעיות שעליהן התורה מספרת בתיאורים חיצוניים. ובכל זאת, זה נתן לעם ישראל דחף פנימי עצום: הוא הבין את חוקי העולם, הבין כיצד צריך לפעול כדי לגלות את הבורא ולשמור על הקשר איתו.

האנשים לא ייחסו חשיבות למותרות, הם שאפו לספק את הצרכים החיוניים, ואת כל שאר הכוחות להשקיע להתקדמות הרוחנית. זו הייתה אמונתם של קבוצת אברהם, הבסיס שלה. ומה שהעם לא יכול היה לבצע, הוא למד מהניסיון בעקבות הסבל והצרות שהנחו אותו לדרך. וכך כל הזמן.

זו הייתה התקדמות מהירה מאוד בעזרתו של האור המחזיר למוטב, התקדמות שמובילה לרוחניות, לחוקי הבריאה, לידע על מה שקורה ומה זה העולם המדומה הזה שמאחוריו נמצא העולם הרוחני. האדם הבין שזו למעשה אותה המציאות, ורק הוא בעצמו מגביל את עצמו, ולכן הוא רואה רק את ה"עטיפה" החיצונית.

זה היה ברור לאנשים, והם שאפו רק לצרכים החיוניים של דרגת ה"חי" – במקום אורות, הם מילאו את עצמם על ידי ביטויים חומריים של הטבע הדומם, הצומח והחי, ובכל שאר הדברים רצו רק לקבל על מנת להשפיע, לתקן את עצמם ולמלא את הנשמה כדי לגלות את הבורא. הם התקדמו לגמרי לא בדומה לאומות העולם, אלא ברמה אחרת לחלוטין.

זה גרם לשוני גם באורח החיים. האומות פיתחו טכנולוגיות, חיפשו דרכים להרוויח ולהצליח, החליפו מבנים חברתיים, בהכרח עברו את תקופות העבדות, בעוד שהעם היהודי במובן הזה לא הגיע רחוק, מכיוון שהיה מכוון להתפתחות הפנימית. פשוט לא היה לו צורך בהתקדמות החיצונית. אמנם, בעת העתיקה קצב ההתקדמות לא היה גבוה וזה לא היה מורגש כל כך, ובכל זאת האידיאל של עם ישראל היה לגמרי הפוך מהאידיאלים של העמים האחרים, והיהודים נראו מאוד מוזר, כאשר הם הקדישו את כל כולם למה שלכל האחרים נראה כ"עבודה זרה".

והאגואיזם בינתיים גדל, וערער את הגישה האלטרואיסטית לחיים – והחלה הירידה.

"וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח – על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי שבראשם עמדו צדוק ובייתוס."

כאשר העם יצא מגלות בבל, הוא בנה את בית המקדש השני ושוב השיג עלייה מסוימת. אבל הנציגים שלו הטובים ביותר כבר לא היו בגובה הרוחני של בית המקדש הראשון, והגלות באופן כללי כל כך קלקלה את האנשים שהם לא התביישו לרדוף אחרי עושר ושליטה. באותם הזמנים החלו להשתמש בחכמת הקבלה למטרות אגואיסטיות: אפילו המעמד של הכהן הגדול נקנה בכסף.

"ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

מתוך השיעור על מאמר "הגלות והגאולה", 28.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
צועד לתוך מלתעותיו של הנחש
בצק האגו מוכן לאפיה
הגיע תורן של הפעולות הרוחניות!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/N1R88

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest