עם היד על הדופק הכללי

שאלה: בזמן הכנס תמיד מרגישים מילוי ותענוג אין סופי, אבל ברגע שהכנס מסתיים מייד מגיעה הרגשה של הכבדה, ריקנות וחוסר רצון להמשיך בדרך הזאת. מה מסמלת כזאת הכבדת הלב שלאחר הכנס, ואיך לעבוד איתה?

תשובתי: אני חושב שמצבים כאלה שלאחר הכנס היו בעבר. עכשיו הם לא צריכים להיות, כי אנחנו כבר לא עובדים רק מכנס לכנס, שזאת הסיבה שהיינו נופלים לאחר כל כנס כמו לאחר קבלת מתנה זמנית, שלא יכולנו להחזיק בה.

אולם עתה אנחנו צריכים להיות בעבודה בלתי פוסקת בבניית הכלי המשותף, ולכן לא צריכים להרגיש ירידות כאלה עמוקות. למרות שבדרך הזאת, גם כן יהיו עליות וירידות, כפי שזה חייב להיות, כי ההשגחה העליונה מתגלה על ידי ההשפעה "עיגולים" ו"יושר". בזמן ההשפעה של "יושר", ההשגחה העליונה מתגלה במקצת, וזמן ההשפעה של "עיגולים" מזמינה תקופות של גלות.

כאלה "גלויות" ו"גאולות" לסירוגין, עובר כל אדם בנפרד וכל הקבוצה יחד ואפילו כל העולם. המצבים האלה הולכים זה אחר זה, הטבע כל הזמן נמצא בשינויים: עונות השנה משתנות, התקופות הגיאולוגיות  והתקופות האקולוגיות משתנות, מתנהל תהליך בלתי פוסק.

לכן אנחנו צריכים לעבור דרך כאלה תהליכים, אולם ההתקדמות צריכה להיות בקו ישר, ב"קו אמצעי". אנחנו עוד נברר אותו, כי אנחנו הרי הראשונים שמתחילים את התהליך הזה, כמו "הדור האחרון" של העולם האגואיסטי. לכן, אני לא חושב שלאחר הכנסים תהינה איזה שהן ירידות מיוחדות. הכנסים שלנו יהיו בעלי אופי אחר, שייקבע במהלך החודשים הקרובים.

ספק אם השאלה על ירידה לאחר הכנס תישאר. אך אם מישהו בכל זאת מרגיש בתוכו ירידה, אז צריך לבקש עזרה מהחברים. ואם כל הקבוצה נמצאת בירידה, אז היא חייבת לפנות לעזרה לקבוצות אחרות, שבהן היא תלויה, כאיש אחד.

כך כולם חייבים לעזור זה לזה, כדי להיות עם היד על הדופק הכללי ולדאוג לכך, שאף חבר לא ייעלם ואף קבוצה לא תיפול באופן כזה שהנפילה לא תהיה מטרתית.

מתוך שיעור בנושא "שאלות על הכנסים שעברו", 20.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תקופה של תיקון עגול
הכנס אף פעם לא נגמר
עָרֵב לסכום בלתי מוגבל