דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / על פיזיקה ופיוט של הנשמה

על פיזיקה ופיוט של הנשמה

לפירוש על הספר זוהר, שנכתב בשפת המדרש, בעל הסולם חיבר את השפה של "תלמוד עשר הספירות", ובכך נתן לנו את המפתח לספר הזוהר. הפירוש של בעל הסולם, הוא לא רק הפירוש, אלא המפתח לצופן, לדלת, שהייתה נעולה בעבר.

לדוגמה, בספר הזוהר ובמקורות נאמר: "ויעבר ה' על פניו ויקרא". ובעל הסולם מסביר, שמדובר בעלייה של "מלכות" ל"בינה". קודם היא קורית ב"קטנות", כלומר, בתכונה של ה"כלי", ולאחר מכן, "מלכות" יכולה לרדת מ"בינה" עד הרמה של "יסוד" ולהשתמש באלו "כלים דקבלה", שכבר יכולים להשתייך ל"כלים דהשפעה" ונקראים "אח"פ דעלייה". ואז "יעבר ה' על פניו ויקרא". "ויקרא", זה גילוי.

כך בעל הסולם מאפשר לנו לראות מעבר לשפת המדרש את הפעולות הרוחניות. זה עושה את הדרך קלה לאין שיעור, פותח אפשרויות לבדיקה עצמית בדרך, ומאפשר להעמיק בספר הזוהר.

בספר הזוהר גם ישנם חלקים שכתובים בשפת הקבלה, אולם באופן כללי, שפת המדרש עשירה יותר, אקספרסיבית יותר, פיוטית וציורית יותר, בעוד ש"תלמוד עשר הספירות" מספר על ה"פיזיקה" של פעולות הדדיות רוחניות, על הפסיכולוגיה של הנשמה, שתכונותיה ניתנות למדידה. הרי, ה"נשמה" היא הכלי הכללי, ה"מלכות" של עולם אין סוף. כאילו חילקו אותה לחלקים ו"הקישו" אותם, בדקו, שקלו, למדו את הקשרים ביניהם, הדרך וסדר המילוי שלהם – ומכאן התחילה חכמת הקבלה.

ניתן לתאר את הדברים הללו בצורה שונה: באופן סכֵמתי, כמו במחקרים מערכתיים, או בצורה רגשית. בכל מקרה מדובר על אותו דבר – כיצד אנחנו יכולים לתקן ולמלא את "הכלי השבור" שקיבלנו. אולם באופן כללי, ישנם שני סוגים של תיאור, תיאור רגשי ותיאור שכלי.

זה לא חשוב עד כמה חלקים מסוימים נראים לנו ברורים או להיפך. תוך כדי הקריאה בספר הזוהר, עלינו לחשוב רק על המאור המחזיר למוטב. כך, יום אחרי יום, פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול.

באופן כללי, עד שלא הגענו ל"התפקחות", כלומר, לגילוי הבורא במדרגה הראשונה אחרי ה"מחסום", עד אז פועל עלינו הכלל שמתאר את העבודה של האגו: "חיל בלע ויקיאנו" (ספר איוב). בינתיים אנחנו "בולעים חיל", כלומר, התוצאות של כל המאמצים שלנו נופלות לכוחות הטומאה. זה מתבטא בעייפות, חולשה, חוסר רגישות. אך למעשה כל זה רק נראה כך, אם עכשיו היו מציעים משהו מפתה לאגו, העייפות הייתה נעלמת מייד.

הכול תלוי באנרגיה הפנימית, ברצונות, ב"כלים", שלא רואים חשיבות בדרך הרוחנית – או בשל חוסר הארה מלמעלה, או בגלל תוספת אגו מלמטה. למעשה, זה אותו הדבר, הפער בין ה"אורות" וה"כלים" הולך וגדל, וכתוצאה ממנו אנחנו מרגישים "תלויים בין שמים וארץ," כאילו איזה עול מושך אותנו למטה, ולא נותן לעוף.

במקרה זה, כל ההישגים שלנו נופלים לאגו, לטומאה. אבל אנחנו כבר ביררנו את זה, גילינו את זה ואסור לנו לחזור על אותן הטעויות. ולכן נותנים לנו הכבדה נוספת שעליה צריך לעבוד. איך?

קודם כל, לא להסתכל על פניהם של החברים, שנראים נפולים כמו הפנים שלך. הרי, כל אחד דן את חברו לפי הפגמים שלו, אבל האמת היא שהם כולם בעלייה. האור שמגיע במהלך חג הפסח מעלה אותם. אבל הם לא מרגישים את זה, ולהיפך, יש עייפות גדולה יותר, וכבדות גדולה יותר.

וזה אומר, שאני צריך להתייחס אליהם כאילו הם כבר נמצאים בגמר התיקון, ואז דרכם אני יכול למשוך את כל מה שאני צריך. הרי, זה אני שנמצא בסולם המדרגות ויכול לזהות היכן ואיך למשוך את האורות. העבודה שלי אינה תלויה באף אחד אחר.

שאלה: אז, אחרי שנעבור את ה"מחסום", אנחנו נוכל "לזרום" עם ספר הזוהר, מבלי להרגיש הכבדה יותר?

תשובה: שם אנחנו עושים עבודה אחרת, הרבה יותר קשה. הרי, שם אנחנו כבר מסוגלים לעבוד כנגד הרצון…

מתוך שיעור על ספר הזוהר,29.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
איך להודות לבורא?
כבר לא נוסחה יבשה
הנוסחה לא תחליף את היהלום

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8yRh2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest