קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בזמן שיעור הזוהר מיליוני אנשים מסתכלים על אותיות לא מובנות, מקשיבים למילים לא ברורות ומצפים למשהו לא ברור. וזה נקרא גישה מדעית?
תשובתי: 1. אדם פשוט, שחי על פי האינסטינקטים שלו, הכול ברור לו מהטבע. כך לימדו אותו בבית הוריו.
2. אדם שלמד את המדעים הגשמיים, יודע כיצד עליו להתנהג עם הטבע מתוך הידע ששאב מהמדעים. זוהי הגישה ההנדסית. לדוגמא, מכונאי, חשמלאי או מומחה בתחום אחר, רכש מקצוע, למד לעבוד בראש ובידיים, יש לו ערכת כלים לעבודה, וכך מתעצב היחס שלו לטבע. לא נותנים לו לעבוד עם משהו לא ידוע, אלא בודקים את הידע והניסיון שלו, ועל סמך זה מקבלים אותו לעבודה במקצוע. למשל, אדם שלמד מכאניקה ועכשיו הוא יכול לתקן מנועים או מערכות מסובכות יותר. הוא משתמש לעבודתו בידע שרכש, אך ברור לו פחות או יותר עם מה יש לו עסק.
3. מדען – זהו מי שמגלה את מה שעד כה לא היה ידוע, תופעות בלתי ניתנות לחיזוי מראש. מדי פעם יתעוררו בו רגשות כלשהם, ניחושים, השערות, אך לא הגדרות מדויקות פנימיות. זה נקרא גילוי של תופעות חדשות בטבע.
כאן מתעוררת השאלה: כיצד אני יכול לגלות תופעות חדשות? עליי לכוון את עצמי אליהן, אך מה זאת אומרת "אליהן", אם הן חדשות? עליי לצפות לתוצאות כלשהן, לגילויים, לאירועים שיתרחשו, או לא?
לכן, במדע ישנם שני חלקים. יש את התיאוריה, שבה מועלות הצעות והשערות, שלאחר מכן נבדקות במהלך המחקר, ובצורה כזאת מתגלות תופעות חדשות. זהו החלק העיקרי במדע, שבנוי על בדיקת ההשערות של המדענים על הגילויים הצפויים, הרי בלי זה לא ניתן להתקדם. אך ישנם גם מדענים אחרים, שמתקדמים בחושך מוחלט, ללא תיאוריות מוקדמות, השערות והערכות של הגילויים האפשריים.
חכמת הקבלה היא מדע, ואנחנו משתמשים בו בכל הצורות המתוארות לעיל: גם כאנשים פשוטים, גם כמומחים שלומדים אותו, וגם כמדענים, שיכולים איכשהו לתאר לעצמם תופעות אפשריות.
אך ישנה כאן בעיה: בכל הלימודים שלנו, החל מהאנשים הפשוטים, כמו בעולם שלנו, ועד המדענים הגדולים, שאינם יודעים לאן הם הולכים ומה יגלו עכשיו בטבע – בכל הדרגות הללו בחכמת הקבלה יש חלק בלתי צפוי, שאינך מכיר. מה אינך מכיר? –אינך יודע איזו תכונה ואיזו תופעה תגלה בפועל בתוכך, מפני שהתכונה הזאת אינה קיימת בתוכך! ואפילו לתאר אותה אינך מסוגל! הרי אתה מגלה אותה בתוך כלי ההרגשה שאתה בונה, ואילו התופעה היא כבר הכלי עצמו. כלומר, לעולם אינך יכול להרגיש מה בדיוק יתגלה לך, מפני שמעולם לא הרגשת זאת, ואין לך שום תחושה ואפילו רמז. זהו כלי חדש. רושם והרגשה חדשים לגמרי.
כך אנחנו מתקדמים בחכמת הקבלה. אפילו בדבר הקטן והפשוט ביותר אין משהו שאנו יכולים לדעת מראש. לכן, הגישה שלנו בזמן קריאת ספר הזוהר היא נכונה. אני מצפה למאור המחזיר למוטב, לתיקון הכלים (הרצונות) שלי.
למשל, אינני מסוגל לראות ללא משקפיים. משהו נמצא לפני, אך אני זקוק לכלי על מנת לראות זאת. אני מרכיב את המשקפיים, ואז אני רואה משהו חדש.
לכן, בזמן קריאת ספר הזוהר, אנחנו מסתכלים על האותיות ה"מתות" ועל הטקסטים שאינם אומרים לנו כלום. עלינו לגשת לכך כמו מדענים מהדרגה הגבוהה ביותר, שמתכוונים לגלות לעצמם משהו בלתי צפוי.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.03.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ברוחניות אין ספרים קלים
כשהלב יבין…
