על מי נוחתות המכות של הבורא?

שאלה: אתמול אמרת שהעזרה מהבורא מגיעה בצורה של צרות, מכות לאגו, אך כאשר מכים את ה"חמור" שלי, זה לא נראה לי כעזרה…

תשובתי: אין עזרה גדולה מזו. הרי אני נמצא בתוך האגו, ברצון לקבל, ומה שפועל עליי באמת אלה המכות ולא היחס היפה.

בעצם המכות שהבורא נותן לי הן פרס, והעבודה שלי היא בכל פעם "לנשק את המקל" שלו. כך אני בונה כלי רוחני חדש, כאשר אני משנה את היחס שלי למכות, מזדהה איתן ומתרחק מהחמור הסובל שלי. החמור – שיסבול, אני עובר לצידו של המקל ומשתוקק להידבק ביד שמחזיקה אותו.

בעזרת המכות אני מבדיל את עצמי, פורש מהאגו שלי. כאשר אין לי לאן לברוח מהן, אני מתחיל לחשוב בעל כורחי – אם לא ניתן להתחמק מהמקל, אני כבר לא רוצה להזדהות עם ה"בשר". זוהי תגובה טבעית: אם אני מרגיש ייסורים בלתי נסבלים, קודם כל אני מבקש מהרופא כדור שיוריד את הכאב, כלומר רוצה להתרחק מהגוף הסובל.

כך הכאב עוזר לי להיפרד מהאגו ולהתחבר לדבר המשמש לי לעזר. ואז, במבט פתאומי על האגו שלי מבחוץ, אני מגלה שאני סובל דווקא בגללו. כך הכאב עוזר לי להתרחק מהאגו ולהתקרב לבורא.

לכן, המכות הן הכרחיות. אולם על מי הן עוברות? לא עליי, אלא על הרצון האגואיסטי שלי. הרצון הזה אינו אני. אני רוצה להזדהות עם הכוונות, ההשתוקקות להשפעה, עם מה שנמצא מעל האגו ולא עם ה"גוף", הרצון. כעת אני מבין שהרצון ניתן לי כדי שדווקא מעליו אקבע את היחס שלי, את השייכות שלי להשפעה.

לפיכך, אני זקוק למכות. הן עוזרות לי לעשות חשבון נכון.

נאמר: "חוסך שבטו – שונא בנו". כל ההיסטוריה של עם ישראל, מאז שהוא יצא מבבל, זאת היסטוריה של ייסורים מתגברים. אפילו בתקופת בית המקדש היו המון מלחמות ובעיות שליוו את העבודה הפנימית, בירור האגו ותיקונו. התורה מכנה את ישראל "עם קשה עורף" – הרי כל הזמן מוסיפים לו רצון וזה מביא למאבק המתגבר.

יתר על כן, הגלות של 2,000 השנים האחרונות שבמהלכה אסונות רדפו את האנשים והאכזריות שהם נתקלו בה הייתה ללא גבולות. איך אפשר בכלל להשוות את זה ליום מחלה עקב חום? אולם כל הצרות הללו הגיעו מהבורא, הטוב והמיטיב, ונחתו על הרצון האגואיסטי כדי לאפשר להתנתק ממנו ולהגיע להשפעה.

ובכן, הבעיה היא בכך שאני מזדהה עם הרצון לקבל. אם טרם התנתקתי מהאגו ועדיין אני מחובר אליו, למרות התוכנית ומה שמוטל עליי, אז אני מרגיש שהמכה עוברת עליי.

אך למעשה זה לא כך, וכאשר אפרד מהאגו אפסיק לקבל את המקל על חשבוני. כאשר מגיע זמני לפרוש מהאגו, לצאת ממנו – במידה זו מגיעה אליי צרה. אך המקל נוחת דווקא על הרצון ולא עליי. אם הייתי מתנתק מהרצון, אז לא הייתי מרגיש מכה, אלא להיפך, הייתי מרגיש טוב, תוספת כוח, בריאות והשגה.

זאת כל הבעיה. זה מה שנקרא "גלות"…

הבורא יגביר את המכות על הרצון לקבל באופן שיטתי כדי שנתנתק ממנו. היום האנושות כולה נכנסת לתהליך הזה לצד עם ישראל, על אף שבכל זאת עם ישראל יצטרך להחזיר את חובותיו…

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 20.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הנקודה שממנה הבורא יוצא לקראתנו
מכות אחרונות על השער הנעול
מוכן לספוג מכה!